עץ יוסף על שמות רבה כט:ד

פתח שמעה עמי ואדברה. כוונתו לתרץ למה אמר ה' אלהיך ולא נאמר סתם ה' אלהים כדכתיב בכ"מ. לכן מתרץ דמחבתו את ישראל נקרא אלהיהם ולא אלהי עכו"ם. ומביא סמיכות מפסוק שמעה עמי וגו' אלהים אלהיך אנכי:

כמ"ש בעשרת הדברות. אפשר דהובא זה באיזה מדר' דעשרת הדברות דפ' יתרו או ואתחנן (תו"נ). ולי נראה דצ"ל כמ"ש בריש מדרש רות:

שני דברים שאלו ישראל. היינו ויגד משה את דברי העם אל ה' שרצו לשמוע מפיו ואמרו רצוננו לראות את מלכנו כדאי' בחזית פסוק ישקני:

שיראו כבודו. כלו' שישיגו אמתת מציאותו והשתלשלות המציאות והנהגתו ממנו כמושג לנביאי האמת:

וישמעו קולו. בלא אמצעי:

פרחה נשמתן על שדבר עמהם. פי' כשדבר עמהם. שלא היה בהם כח לעמוד בהשגה ההיא להיותם בלתי מוכנים אליה. כי ההשגה היתרה לאדם יותר ממה שבחקו תמיתנו על דרך בן עזאי הציץ ומת:

יש מלך משיא בתו. שהתורה שניתנה לישראל כבת מלך שנשאת לבעל:

כל העולם כולו שמחים. הם חלקי עולם התחתון אשר פחדו שיפסדו אם לא יקבלו ישראל את התורה. ושקטו כשקבלוה. כדאי' בריש רות רבה ע"ש:

מיד חזרה נשמתן. ומה דכתיב בפ' מי כל בשר אשר שמע קול אלהים חיים מדבר מתוך האש כמונו ויחי ר"ל שחזרו לחיותם בבקשת התורה. שהכין ה' עליהם כח והכנה להשגה ההיא עם היותם קצרי ההשגה מצד עצמם:

לא היינו עושים העגל. שעושי ע"ז אם לחשבם שהם ג"כ אלוהות ממש ואם לחשבם שהם אמצעים בין השי"ת וביניהם. לכן אילו הראנו את כבודו ר"ל אילו השיגנו אמתת מציאותו. ידענו שאין עוד מלבדו. ואילו השמיענו קולו ידענו שאין צורך לאמצעי בינינו אחר שהוא בעצמו ידבר את האדם:

לכך נא' שמעה עמי ואדברה. פי' שמעה עמי קולי מה שאדבר אני בעצמי עמך. ישראל ואעידה בך שתראה כבודי כדי שתדע שמלבד היותי אלהים על כל העולם אלהיך אני ביחוד שמשגיח אני עליך בלי אמצעי: