עץ יוסף על שמות רבה כז:א

הה"ד רעך כו'. סדר הכתוב כך הוא. רעך ורע אביך אל תעזוב. ובית אחיך אל תבא ביום אידך. טוב שכן קרוב מאח רחוק. ועיקר כוונת הדורש הוא סוף הכתוב טוב שכן קרוב ואגב דורש רישא דקרא:

למען אחי ורעי. הוא מאמר הקב"ה שאמר למען אחי ורעי:

ורע אביך זה אברהם. ופי' הכתוב אל תעזוב הקב"ה שהוא רעך ורע אביך אברהם:

תן דעתך שלא תכנס לבית אחיך כו'. כלו' שלא נחשוב אנחנו כי טוב לנו להיות אחרי רבים להטות שעי"ז נוסיף רעים רבים. משא"כ ביהדותנו שאנו נבדלים מכל עם ושנואים מהם. לזה אמר כי די לנו להיות רעים אהובים להקב"ה. ולא נחשוב שאם ח"ו נפנה עורף מהקב"ה להדבק בעכו"ם נתקבל בינם באהבה וחבה כדרך רעים אהובים. שזה מהשגחת ה' עלינו לבלתי נתון ישראל המתערבים בעכו"ם לרחמים בעיניהם. אבל לעולם סחי ומאוס ישימנו בעיניהם. וזהו אומרו ואם עזבת תן דעתך כו' כלו' תדע ותשכיל שאין לבטוח אפילו באחיך שלא תתקבל אצלו. והא ראיה ממה שעשו להם בני ישמעאל כשהלכו להסתופף בצלם. ומה יעשו עוד שארי עכו"ם (יפ"ת).

הוי טוב שכן קרוב כו'. פי' טוב הקב"ה שנקרא שכן ע"ד השוכן אתם. ושכנתי בתוכם. והוא קרוב לקוראיו. מאח שהוא עמלק ורחוק מהאחוה:

נשים בציון ענו. כלו' בחזקה דרך זנות וזימה. וביתרו כתיב ויתן וגו' דרך נתינה ונשואין:

אוכלי עמי כו'. וסוף המקרא ה' לא קראו. וביתרו כתיב קראן לו וגו':

ולא ירא אלהים. דקאי אעמלק: ופי' שלא ירא מהאלהים מלהרע לך:

בטל את הקרבנות. שהחריב את בית המקדש ובטלו הקרבנות. א"נ ששנא הקרבנות כדכתיב אם לא דם שנאת ואמרו בב"ר פ' ס"ג זה דם הקרבנות: