עץ יוסף על שמות רבה כב:ג

שנו רבותינו כו'. הביא הלכה זו לכאן. דמהכא ילפינן שפי' ויאמינו בה' כמשמעו שע"י קריעת ים סוף האמינו בה' כדקאמר שעל כן מזכיר קריעת י"ס באמת ויציב. וע"כ קאמר ה"נ שע"י האמונה זכו לשירה. אבל מקודם לזה לא היה אמונתם גמורה אלא בקצת ספק. א"נ כדלמן פ' כ"ג אע"פ שהאמינו חזרו ולא האמינו כו':

באמת ויציב. ואף שאנו מזכירין ג"כ באמת ואמונה ערבית המכה בעברתו כל בכורי מצרים. י"ל לפי שתפלת ערבית רשות לא קתני:

אבל אם לא הזכיר יציאת מצרים. ר"ל לא באמת ויציב ולא קרא פרשת ציצית. אז מחזירין אותו:

ומה בין יציאת מצרים לקריעת ים סוף. שחייבה תורה להזכיר זה ולא זה:

שנא' או הנסה אלהים. יובן ע"ד דאי' בשוח"ט או הנסה וגו' מקרב גוי כאדם שהוא שומט את העובר ממעי בהמה (כענין שנאמר והקרב והכרעים) למדנו צער לנשמט. מנין אף לשומט שנא' ואתכם לקח וגו' מכור הברזל כאדם שהוא נוטל האש מתוך הכור בלא צבת. והכוונה שלא היה להם במצרים שום זכות ומדת הדין קיטרג והיו בסכנה. וגם לפניו יתברך קשה לעשות נגד מדת הדין. אבל בקריעת ים סוף כבר היה בידם זכות מילה ופסח:

מזכיר את השם. שהוצרך הקב"ה בכבודו ובעצמו להוציאם ממצרים לפי שהיו משועבדים ונכנעים כ"כ תחת מלך ואומה קשה:

בקריעת י"ס אינו מזכיר את השם. פי' בכל מקום שמזכיר קריעת ים סוף אינו מזכיר שנקרע ונבקע ע"י הקב"ה:

ולמה צריך להזכיר קריעת ים סוף. ועל הזכרת מכת בכורות לא קשה ליה דכיון דמזכיר יציאת מצרים מזכיר מכת בכורים שעי"כ הוציאנו ממצרים:

האמינו בו. ואמת ויציב נתקן על אמונתינו בה' שגאלנו לשעבר. או על שאמת וקיים דברו שהחזיר לנו נשמותינו כדפי' התוס' בפ"ק דברכות:

ובזכות האמנה. כוונתו בזה להביא ראיה לגודל מעלת האמונה שהם הסמיכו שירה אחר האמנה. ושירה הוא במקום תפלה כי כך אחז"ל לעולם יסדר אדם שבחו של הקב"ה ואח"כ יתפלל:

ושרתה עליהם שכינה. שאילולי זה האיך הסכימו כולם לומר שירה בלשון אחד כדאיתא בהדיא במכילתא:

שכן כתיב אחריו אז ישיר משה. ואין אז אלא לשון אמנה כדלקמן פ' כ"ג:

כשם שהם הסמיכו שירה כו'. שהשירה היא דוגמת התפלה שיש בה סיפור שבחו של מקום בג' ראשונות ואח"כ שאלת צרכיו. וכן בשירה בתחלה שבחו של מקום ואח"כ תפול עליהם אימתה ופחד וגו' תביאמו ותטעמו שזו בקשה:

טיהרו לבם. שמתחלה היה בלבם ספק וגמגום על הניסים ועכשיו נתאמת להם כי מה' היתה זאת. כי בדבר אשר זדו עליהם. ולכן אמרו שירה והודאה לה' משא"כ מתחלה:

לטהר לבו. פי' מכל הרהורי עבירה ולהרהר תשובה על כל חטאתיו:

אלא כל מי שידיו מלוכלכות בגזל. שזה מיקרי שפיר תפלה עכורה. שתפלה עצמה טובה אלא שהחטא עוכרה:

מפני מה שידכם דמים מלאו. מפרש דמים לשון ממון ולא ס"ל לפרושי דמים ממש. דהא מילתא דפשיטא כי שופך דמים לא יכון:

שכל מי שמרחיק עצמו מן הגזל כו'. (עם היות רוב ב"א נכשלים בו כמו שאחז"ל רובן בגזל) כ"ש שרחוק משאר עבירות לכן תפלתו זכה: