עץ יוסף על שמות רבה כא:ח

ר' אבטולמוס הזקן אמר משל כו'. בא לפרש מה תצעק שהקב"ה אמר לו מה צריך אתה לצעוק ולהרבות בתפלה והרי בני הם וכבר התרציתי להם:

ומאז באתי כו' שקורא תגר שמן הדין ראוי להצילם אחר ששלחתיך וא"כ מה תצעק אלי עכשיו שראוי שיהיה לבך בטוח שאצילם:

ועכשיו אתה מרבה בתפלה. ומה תפלה מועלת לחטאים מוטב שיסיעו הדברים ההם מלבם ויעשו תשובה:

יסיעו דברים מלבם. דרש ויסעו כמו ויסיעו:

רבי אומר אמר הקב"ה כדי היא האמנה כו'. אם למעלה גרסי' רבי אומר אמר לו אמש כו' גרסי' כאן תנא אחר. ואם גרסי' כאן רבי צ"ל למעלה שם תנא אחר:

כדי היא האמנה. וזהו דבר אל ב"י ויסעו לפי שעל פי דבורך הם נוסעים והולכים וסרים למשמעתך:

שלא אמרו למשה. כשאמר להם לשוב לאחוריהם כמ"ש וישובו ויחנו לפני פי החירות. לא אמרו היאך נחזור:

שלא לשבור. פי' שאין אנחנו יכולים לחזור כדי שלא לשבור כו':

עת לקצר כו'. פי' ולכך אמר לו מה תצעק כי הוא עת לקצר ועיין במכילתא:

בני שרויין בצער והים סוגר. מדאמר והים סוגר בי"ו. משמע ששרייתם בצער הוא זולת צער הים והוא צער טלטול הדרך:

אלא ליסע בלבד. ולכן אמר מה תצעק אלי כי אין צורך לתפלתך כי בזכות שיסעו מן היבשה לים אעשה להם נסים ואינם צריכין לתחבולות מלחמה וספינות לעבור את הים:

יסיעו רגליהם. פי' ינתקו רגליהם מן היבשה. שלא נבקע הים אלא עד שנכנסו לתוכו כדאי' בסמוך:

ומה אם אדה"ר כו'. נלמד מדנאמר ביבשה. ולא נאמר בחרבה. אלא שרמז לפסוק יקוו המים אל מקום אחד ותראה היבשה כדי ללמוד ק"ו ומה אם אדם כו':

שהיה יחידי. והיה די שיעשה אז יבשה די ספוקו. ועשה אז כל היבשה כדי שיהנה בהרחבה בכל העולם:

עשיתי יבשה בשבילו. וגם זה הוא היפך הטבע כקריעת ים סוף שבדרך הטבעי יעלו המים ויכסו על הארץ לקלותם כנודע:

עשיתי יבשה בשבילו. כדלעיל פ"ה בב"ר משל למלך שבנה פלטין והושיב בתוכה אילמין כו' כך מתחילת ברייתו של עולם לא היה קילוס של הקב"ה עולה אלא מן המים כו' אמר הקב"ה ומה אלו כו' הרי הם מקלסין אותי כשאברא אדם עאכ"ו כו' לכך אמר הקב"ה יקוו המים כו'. ש"מ שבשביל קילוסו של אדם הפך את הים ליבשה עאכ"ו בשביל קילוס עדה קדושה:

זה אלי ואנוהו. הא דנקט שבח זה דוקא. משום דאיתא בב"ר פ"ה ומה היא קילוסו של מים אדיר במרום ה' שנא' מקולות מים רבים וגו' וסיפא דהאי קרא לביתך נאוה קדש וגו'. לכך אמר הקב"ה מאחר שישראל יאמרו זה אלי ואנוהו דוגמת שירת המים שהוא לביתך נאוה קודש אין בכך שיבקע הים וישתוק מקילוסו מאחר שישראל ג"כ יקלסו מעין קילוסו:

בזכות אברהם. בא לפרש למה נא' לשון בקיעה דוקא ולא נאמר והפך את הים ליבשה או קרעהו. אלא רמז לבקיעת עצי עולה דאברהם [תו"נ]:

בזכות אברהם. ולכן אמר מה תצעק אלי שאין צורך לתפלתך:

בזכות יעקב. מפני שנצטער בגידול בנים טפי משאר האבות וג"כ בירידת מצרים על כן רצה ה' לשמחו בעשותו נס לבניו ועיניו רואות:

שנא' ופרצת ימה. ולשון בקיעה ופרצה חדא מילתא היא. וזהו פריצת גדר הים. ואע"ג דפסוק זה קאי על מצרים של העולם שיעקב זכה לנחלה בלי מצרים. מ"מ מדסמיך ימה לפרצת ולא אמר ופרצת קדמה וימה שהוא מערב. אלא בא להורות אפרצת ובקיעת הים [תו"נ]:

כבר כתבתי. שהתורה קדמה לעולם:

בכל ביתי נאמן הוא. מביא ראיה שהיה לו מעלה והתרוממת על הכל שהרי נא' עליו בכל ביתי נאמן הוא מה שלא נא' על כל בריה. וזהו שאמר ליה הקב"ה למשה ואתה הרם את מטך. מאי הרם אלא לומר שיהיה לו התרוממות על הים כדמסיק:

כבר עשיתיך גזבר. א"כ אין צורך לצעוק אלי אלא ואתה הרם וגו':

עשיתיך גזבר עליו. שנאמר ואתה הרם את מטך א"ר סימון כו'. כתב הא"א שצ"ל עשיתיך גזבר עליו ד"א ואתה הרם את מטך א"ר סימון כו'. ולי נראה שתיבת שנא' מיותר. ומתיבת ואתה הרם כו' מתחיל דרוש אחר. וגירסת היפ"ת ד"א: