עץ יוסף על שמות רבה כא:ג

הה"ד והיה טרם יקראו כו'. דרש מה תצעק אלי לומר שהכוונה שאינו צריך להתפלל בפה כי במחשבה מיד נענה. והיינו ע"ד והיה טרם יקראו ואני אענה. ואיידי דמייתי קרא דריש ליה:

ב' פעמים הוא אומר בפסוק ואני ואני. וכן משה גדול הנביאים אמר ג"כ בלשון זה ולמה כפל ישעיה דבריו. ולמה חלקם ביני וביני. וכן למה כפל משה אני אני. אלא ע"כ שישעיה מדבר מב' זמנים חציו מן העה"ז וחציו מהעה"ב. וכן משה שאמר ב' פעמים אני הוא ג"כ מטעם זה. דמחצתי ואני ארפא הוא בעה"ז. ואני אמית ואחיה בעה"ב בזמן התחיה. וכן נדרש מקרא זה בפ' חלק ובפסחים וע' בפדר"א:

שנא' והיה טרם יקראו ואני אענה בעה"ז. י"ל דה"ק והיה כמו שטרם יקראו ואני אענה בעה"ז כן לעתיד עוד הם מדברים כו':

ומה הם מדברים. דלא מצי לפרש התפלה שיהיו מדברים. דמהי תיתי שלעתיד לא תשמע תפלתם:

כביכול הוא יושב ומשמיע עמהם. הת"נ כתב שצ"ל הוא יושב ושומע. אבל היפ"ת מתרץ הגי' כלו' שיעמוד ביניהם וישמע קולו כאילו הם חברים ומלמדם. ואע"ג דואני אשמע כתיב מפרש כמו אשמיע וכן וישמע כמו וישמע שאול. דמדכתיב והיה עיניך רואות את מוריך. וכל בניך למודי ה' דמשמע שה' צ"ל שמשמיע עמהם:

כך א"ל הקב"ה למשה א"כ. שהמכוון לבו בטוח שיענה א"כ מה תצעק כי במחשבה לחוד מיד נענה:

עד שלא נוצרה מחשבה. כצ"ל [יפ"ת]. וע' בב"ר פ"ט מ"ש שם:

לפני ז' דורת. שנבואה זו נאמרה לא פחות בימי חזקיה המלך שישעיה נתנבא בימי עוזיהו יותם אחז יחזקיהו. ומחזקיה עד יהויכין שבימיו עלה נ"נ מלך בבל. ויוציא משם כל אוצרות בית ה' יש שבעה דורות. חזקיה מנשה אמון יאשיה יהואחז יהויקים יהויכין. ואף שעלה ג"כ בימי יהויקים מ"מ לא שלח ידו עוד בבהמ"ק. אבל בימי יהויכין שגרמו העונות שלח ידו אז בבית ה'. וגם אז אמר בעוצם ידי עשיתי לי את החיל הזה וחזק הוא ממנו כביכול. על זה נכון לשון הנבואה ואמרת בלבבך השמים אעלה:

לכ"כ והיה טרם יקראו. שבמחשבה בעלמא יעתר לו: