עץ יוסף על שמות רבה יט:ו

מגיד דבריו ליעקב וגו' לא עשה כן וגו'. ועיין ביפ"ת:

ואל ידע מסתוריו. כי וודאי בשעת אכילת הפסח היה משה מגיד להם פנימיות הפסח וסודותיו ועל זה הקפיד הקב"ה שלא לגלות להם (ת"נ):

בעה"ז כשאכלו ישראל כו'. אף שדרש זה אינו שייך הכא. הביאו כאן לסיום דרשות של פסח לסיים בגאולה העתידה (ת"נ):

משל למה הדבר דומה כו'. כוונתו לפרש מאי נ"מ אם יוצאים בחפזון אם לא לכן אמר משל כו' ובכך מתורץ שלא ילכו בחפזון כדי להוציא מן החשד:

נטל את כל אשר לו. פי' כל אשר לפונדק. דאל"כ לא יהיה המשל דומה לנמשל כי ישראל נטלו את כל אשר למצרים וינצלו את מצרים. וה"פ כי הסוחר הזה נטל הכל בגזילה ועוצם ידו. ואם גזל ביום לא היה לב לפונדק לרדוף אחריו מאחר שרואה שגזל בחזקה. ובשביל שיצא בלילה לכן היה לו לב לרדוף אחריו כן ישראל אילו יצאו ביום לא היה לב למצרים לרדוף אחריהם. אבל בשביל שיצאו בלילה חשבו שיצאו כגנבים והיה להם לב לרדוף אחריהם (ת"נ):

כך התקינו ישראל עצמם כו'. שהגאולה התחילה בחצי הלילה ונשלמה בעלות השחר והיציאה היתה ביום כמ"ש בברכות ד' ט'. ולעיל ס"פ י"ח:

מכאן ואילך כי לא בחפזון תצאו. והא דלעיל סוף פרשה שלפני זו כת' בהדיא שגאולה אחרונה תהיה ג"כ בלילה י"ל דה"ק אבל לעתיד אף שיתחילו ג"כ להכין עצמם בלילה ימשוך להם הכנתם עד עצם היום ואח"כ יצאו. כי לא יכינו עצמם בחפזון ולא יספיק להם הלילה עד הבקר:

לשעבר אני ובית דיני כו'. אגב שמזכיר מעלת גאולה העתידה ביום ולילה מזכיר ג"כ עוד מעלה שתהיה בגאולה העתידה (ת"נ):

אני ובית דיני כו'. פי' שהיתה ההנהגה בדין ורחמים. אבל לעתיד תהיה ההנהגה ע"י הקב"ה לבדו ברחמים גמורים (ת"נ):

וה' הולך לפניהם יומם כו'. וכ"מ שנא' וה' הוא ובית דינו כדאי' בב"ר פ' נ"א. והיינו דין ורחמים כמש"ל: