עץ יוסף על שמות רבה יח:יב

מה ראה לומר ליל שמורים שבו עשה גדולה לצדיקים. הבעל א"א הגיה שבו עשה גמולה לצדיקים. וכן נכון. ודייק ממלת שמורים לשון רבים שרבה גם לעתיד וכדמפרש דהיינו חזקיה וחמ"ו. וצריך להיות בו הציל לחזקיה בלא וא"ו [יפ"ת]:

בו הציל לחזקיהו. כדאי' לעיל והיו ישראל וחזקיהו יושבין ואומרים את ההלל שהיה ליל פסח כו' וע"ש:

ובו הציל לחנניה וחביריו. מסורת היא בידם [יפ"ת]:

ובו משיח ואליהו מתגלין. כצ"ל [תו"נ]. כדאיתא בפ"ק דר"ה בניסן עתידין להגאל:

אמר שומר הקב"ה. שהוא שומר ומצפה לגאלנו אמר אות לבקר (היא הגאולה) היא הלילה של מצרים. ולפי שכמה לילות עברו ולא נגאלו. לכן אמר משל כו' לומר שכמו שבאשה אין היום סימן ביאת בעלה רק בשלילת הסימן לא יבא. כן כאן אף שיבא לא יבא רק ביום שיצאנו ממצרים:

ביום שעשיתי לכם תשועה. אתיא כר' יהושע דאמר בניסן עתידין ליגאל. ופלוגתא היא בפ"ק דר"ה:

שנאמר אני ה' בעתה אחישנה. משום דבעתה ואחישנה דברים סותרים. מפרש דה"ק אע"פ שאחישנה לא יהיה רק בעתה הידוע דהיינו ביום גאולת מצרים:

ואומר עוד אחת מעט היא. גם אלה הכתובים לראיה שביום שנגאלו ממצרים הוא היום המוכן לגאולתנו תמיד. ומקרא עוד אחת מעט היא ואני מרעיש וגו' מייתי ראיה לגאולת בית שני דלעיל מיניה כתיב את הדבר אשר כרתי אתכם בצאתכם ממצרים. אלמא דמדמי לה לגאולת מצרים. שגאולת בית שני היה ג"כ ביום גאולת מצרים. וא"כ הא דכתיב לקמן שם והפכתי כסא ממלכות וגו' דמיירי בגאולה העתידה יהיה נמי ביום גאולת מצרים:

חרב יחרבו. ר"ל כמו שחרבו כבר עוד יחרבו פעם אחרת [תו"נ]:

לאחוז בכנפות הארץ וגו' וינערו רשעים ממנה. וניעור והיפך חדא מילתא נינהו וכן מסיים שם תתהפך כחומר חותם וגו':