עץ יוסף על שמות רבה יח:י

הרבה נסים כו'. הולך ודורש עד בכור השבי וגו' וכל בכור בהמה. ונתן טעם למה לקו גם המה:

שהן משולים לבהמה. שהמצרים משולים לבהמה. ולהורות זה הכה ה' גם הבהמה כי שוים הם לפניו:

רצונך שתצא ויגאלו ישראל. לפי שהיו השבוים בלתי יכולים לצאת ממצרים. וכן העבד לא היה יכול לברוח משם לעולם וכמו שאמרו חז"ל בענין בעל צפון. וז"ש רצונך כו' כי לזה יצטרכו לבטל כח עבודת בעל צפון. וא"כ בהכרח אז גם ישראל יצאו לחירות. והם השיבו מוטב וכו' [יפ"ת ות"נ]:

והוא אומר לא נצא. ושנאתם לישראל לפי שהיו מתרחקים מלהתחתן בם:

משל למלך כו'. דריש מ"ם מבכור מיעוטא. ואתא למימר כי קצת מבכורי מצרים לא מתו. ומפני שבכור השבי אף שאינו ממצרים מת. והוא סותר לזה. לכן אמר דבאהבה ושנאה תליא מילתא כמלך שעשה שמחה והרג שונאיו וזימן אוהביו. ולכ הכשרים שבמצרים שדבקו בהם כדכתיב וגם ערב רב עלו אתם הם נמולו ועשו פסח עמהם ונמלטו. והשבוים שהיו אויביהם מתו:

שנא' ויך כל בכור במצרים וגו' ראשית אונים באהלי הם. ושנו במכילתא בכורי חם כו' ופוט ולוד מנין ת"ל ראשית אונים באהלי חם:

ובאו כולם להרוג את פרעה. כמו שדרשו במדרש תהלים למכה מצרים בבכוריהם. שהבכורים רצו להרוג את אבותיהם ולפרעה שיניחו לצאת את ישראל ממצרים.

וז"ש באותה שעה ותחזק מצרים על העם. ומפרש ותחזק מצרים בשביל העם על פרעה שימהר לשלחם ומפני שאין מקרא יוצא מידי פשוטו לכן אמר והם קוראים את ההלל. כלו' שהיו עסוקים בזה ולא היו נחפזים לצאת:

ופרעה מכריז. מפרש ויקרא למשה ולאהרן לשון הכרזה כמו קרא בגרון. מדלא קאמר וישלח ויקרא כדרך הכתובים:

אמר לו האלהים. כלו' שמשה אמר לו כן מפי ה':

בראש גלוי כו'. תרגום ביד רמה בריש גלי. ומ"ש הכתוב הוציאך ה' ממצרים לילה הוא שנתן להם פרעה חירות בלילה והיו גאולים:

בחצי היום. אפשר דמפיק מבעצם היום דמשמע בעיצומו של יום:

נתפזרו ישראל כו'. ולא יצאו אלא בחצי היום שהרי הוצרכו זמן לשאול הכלים וגם שהיה משה עוסק בעצמות יוסף כו' שהיה צריך שיהיה ביום.

וזהו דכתיב ובני ישראל עשו כדבר משה וישאלו. דמשמע ב"י נתעסקו בזה אבל משה נתעסק בלקיחת עצמות יוסף:

שהכין יעקב. כגון ארזים שהזכירו בב"ר פ' ל"ד:

ישמח צדיק כי חזה נקם. היינו מה שראו ישראל את מצרים מקברים בכוריהם. והזכיר זה לראיה שביום יצאו בעת שהיו מקברים מתיהם [יפ"ת]: