עץ יוסף על שמות רבה יז:א

הה"ד כל פעל ה' כו'. שכל מה שברא ה' בעולם ברא לכבודו. ואפילו הדברים השפלים כאזוב כבודו יתב' נודע בהם כמו בדברים הגדולים. ולכן החשיב האזוב השפל לשתפו במצותיו:

אף הם. אף שנא' והארץ נתן לבני אדם [ת"נ]:

השמים כסאי (וגו') והארץ הדום רגלי. וא"כ אתקיש ארץ לשמים [ת"נ]:

ואומר השמים מספרים כבוד אל. וכתיב שם בכל הארץ יצא קום:

עוטה אור כשלמה. והמלבוש קרי כבוד כי הא דר"י קרי למאניה מכבדותיה [ת"נ]:

שיעמדו שם המלאכים. מפרש הרקיע שנברא ביום השני הוא הרקיע העליון אשר על ראשי החיות כדאיתא בפדר"א והוא עולם השכל:

שנא' יתרועעו אף ישירו. דהיינו הצמחים והכרים שנזכר שם. ומשמע ליה דהיינו קילוס שמקלסין לה':

אז ירננו עצי היער. קילוס ממש. ולא ד"מ כפשוטו:

אתה מוצא. מילתא אחריתי קאמר כי מלבד מה שמקלסין והיינו שנבראו לכבודו דאמר לעיל. יש בהם צורך לקיים מצותיו בהן. והוא מ"ש ולעשות בהן רצונו:

שנאמר מקולות מים רבים. עיין מ"ש בב"ר פ"ה סימן א'. וצ"ל שכינוסם מעל הארץ קורא בריאה:

עופות לכבודו להקריב קרבן. וא"ת עופות בהמות טמאות דלא חזו לקרבן מאי איכא למימר וי"ל דלב"נ הכל כשרות כדמשמע בפרק פרת חטאת ע"ש. ומ"מ נקט הכא קרא דקרבנות ישראל דאינהו עיקר:

וברא בו אדם לכבודו. למען יכיר כבוד ה' שזהו תכלית בריאתו בעולמו:

שנא' הללו את ה' מן הארץ. סיפא דקרא זקנים עם נערים יהללו את שם ה':