עץ יוסף על שמות רבה טו:טו

ד"א החדש הזה לכם הה"ד שלח משה עבדו כו'. גם כאן הוא ט"ס וצ"ל ד"א ויאמר ה' אל משה ואל אהרן [י"מ]. והכוונה דרמיז קרא כי יעשה ה' לעתיד כמו שעשה במצרים. והוא שאמר בסמוך וכן לעתיד לבא כו' והביא שלח משה עבדו כו' דכתיב בתריה שמו בם דברי אותותיו וגו' והדר ויך כל בכור במצרים ראשית לכל אונם. ומשמע דה"ק. בתחלה שלח משה ואהרן לשום אותותיו וטעו המצריים כי הם בלהט וכשוף וחשבו להנצל ע"י אלילים שלהם ובסוף ה' בעצמו הכה כל בכור וראשית לכל אונם דהיינו אלהיהם שהם ראשית אונם שעליהם היו בטוחים:

כביכול נגף ה' הבכורות. לפי הוא דבר רחוק מהשכל שה' יהיה הנוגף ולא ע"י שליח אמר כביכול:

על שהיו בוטחים בעבודת אלילים. ולא שבו אל ה'. שאילו שבו מיד היו ניצולין:

וכל עכו"ם שבעולם אבדו. ר"ל כל עכו"ם שבמצרים. שהרי לא כתיב אלא באלהי מצרים אעשה שפטים וגו'. או אפשר לומר שהמצרים היו עובדים לכל עכו"ם שבעולם:

בשביל להטעותן. שיחשבו שלא יכול לו והוא יגן עליהם. ועל כן חזק לבם לרדוף אחרי ישראל ונפלו בים כדמפרש:

הנותן בים דרך כו'. דמיירי במצרים כי נתן בים דרך לישראל להוציא רכב וסוס מצרים להטביען בו. הרי שה' הטעה את מצרים לאבדם בים:

וישובו ויחנו לפני פי החירות. כדי להטעות המצרים שבעל צפון מעכבן:

נבוכים הם בארץ קרא לכל חיילותיו. הכוונה על סוף הפסוק סגר עליהם המדבר.

וז"ש כענין שנאמר שלח מלאכה וסגר כו'. וכמבואר בהדיא במכילתא אין סגירה אלא חיה רעה שנאמר וסגר פום אריותא. שכשראו ישראל הים סוער נגדם הפכו פניהם למדבר לצד מצרים והקב"ה זימן להם חיות ג"כ רעות ולא היו מניחות אותן לעבור. וחשב פרעה כי זו כחו לאלוהו. והכל היה להטעותן [יפ"ת]:

מיד שרן של מצרים כו'. וזהו ג"כ היה כדי להטעותו. כי ה' הוריד שרן של מצרים שיחשוב שבא לעזרם ויבטחו בו לרדוף אחרי ישראל:

פרעה לא נא'. דכיון דכתיב לעיל מיניה ופרעה הקריב ה"ל למימר הכא נמי ופרעה נוסע:

מיד וייראו מאד. שפחדו שמא מה' הוא בחטאם:

א"ל הקב"ה אל תיראו. אע"פ שמשה האומר. ס"ל שבשליחות ה' מדבר:

א"ל הקב"ה למשה כו' מיד ויט משה כו'. מקצר ועולה בפסוקים להזכיר ומצרים נסים לקראתו דבתרה לדרוש הא דמפרש ואזיל:

שהטעם אותם הקב"ה. שהיו מטורפים ומצד טירופם לא היו מבחינים ורצים לקראת הים:

שנא' וינער ה' את מצרים בתוך הים. דלכאורה האי קרא מיותר דהלא כבר נאמר ויבואו אחריהם אל תוך הים. אלא לומר שבתוך הים ממש נשתקעו דהיינו בתהום רבה אבל מ"ש בתחלה ויבואו אל תוך הים אפילו לא נכנסו אלא חצי פרסה בים יקרא תוך הים:

ומנוס אבד מנהם. פי' שאבדו דרך המנוס בנוסם לקראת מה שהיו בורחים מפניו:

עליו נא' ותקותם מפח נפש. סיפא דקרא דועיני רשעים תכלינה הוא:

כשיכנסו העכו"ם כו'. לדון לפני ה' לעתיד:

אלו הטיוסין שלהם. המת"כ כתב שהוא ט"ס וצ"ל הטעותין ור"ל העכו"ם שלהם שהן טועין אחריהן כו' ע"ש. והיפ"ת גורס אלו הטווסין שלהן. ולפי ענינו הם שריהם של מעלה ולא ידעתי לו חבר עכ"ל. והא"א כתב אפשר שצ"ל הטפסרים ופירושו שרים. והמעריך כתב שאין צורך להגיה אלא טווסין פי' אותן המתגאים ביופין וביופי לבושיהן כטווס הזה שמתגאה ביופיו וברוב גווניו:

חיאל שנטמן בבעל. תחת המזבח שעשו לבעל שעשוהו חלול וחשב להצית אש בעצים להטעות העם כדי שיחשבו שבא מן השמים.

לא נגפתיו. ר"ל שניגף בנחש שנשכו ונגפו כדאיתא בילקוט במעשה דאליהו. ויליף מסיפא דקרא דכתיב שם משה אצוה את הנחש ונשכם:

אבל ישראל עליהם הוא אומר מגדל עוז כו'. משום שאמר לעיל שכל העכו"ם רצים להתחבאות במקומות אליליהם בתקותם בהם שיושיעם. ותוחלתם נכזבה כי כשל עוזר ונפל עזור. ע"ז מסיים אבל ישראל רצים להשגב בהקב"ה ונושעים בו כמו שמתחבא במגדל עוז משונאיו המתקוממים נגדו וניצול שם וכמו דמסיים בו ירוץ צדיק ונשגב:

מה הקב"ה עושה במצרים. מה ענינו להיות במקום מלא עכו"ם: