עץ יוסף על שמות רבה יד:ב

מהיכן היה אותו חשך. כיון דאין חשך זה אפיסת האור אלא חשך ממשיי כדלעיל הכרח שנתהוה מאיזה דבר. כי לא יתכן שנברא מהעדר. כי אחר הבריאה אין כל חדש תחת השמש:

ר"י ור"נ כו'. ר"י סבר שלהיות חטא המצרים היה בכבודו יתברך שמאנו לענות מפניו ולתת לו תודה כי הוא הוא המשגיח בעולמו. ומאחר שטח מראות עיניהם ולבם מהשכיל ראוי שישבו בחשך מחשך של מעלה. ור"נ ס"ל שמפני שציערו לישראל כו' לכן בא עליהם חשך מגיהנם ור"ל שכמו שהגיהנם ממרק ונפרע ככה בא החשך על צד העונש ליפרע מדה כנגד מדה (כלי חמדה):

מחשך של מעלה. כדכתיב ויט משה את ידו על השמים:

ר"נ אומר מחשך גיהנם. מדכתיב ויהי חשך אפילה ומצאנוהו בשל גיהנם דכתיב ותופע כמו אופל:

אוי לו לבית שחלונותיו. שצריך שתכנס בהן אורה. פתוחין לתוך חשך. שתכנס יותר חשך בהן. וכן גיהנם מלבד החשך שבתוכו פתוח לחשך. שהתהום מכסה על פיו כדמפרש הכא. וז"ש ותופע כמו אופל. פי' האור שהיה ראוי ליכנס לה הוא מתוך חשך כלו' שלא נכנס רק חשך:

הובלתי כתיב. פי' הבאתיו לרשע כדי לכסות עליו את התהום. וע' בב"ר פ' ל"ג:

הוי אומר חשך שהביא כו'. דכי היכי דרשעים מתכסים בגיהנם משום מין במינו. מסתברא שכן היה חשך המצרים. דהשתא הוי מין במינו: