עץ יוסף על שמות רבה יד:א

הה"ד שלח חשך כו'. משום דבעי לפרש וימש שהיה בו ממש. מייתי סייעתא מדכתיב שלח חשך דמשמע שהיה חשך שיש בו ממש שלוח עליהם. לא הסר' אור המאורות לבד. כי על העדר לא יפול שליחות. וכיון דמייתי ליה לקרא מפרש ליה אגב אורחיה:

על שלא קבלו במרות כו'. דאי על החשך שלא המיר דברו של הקב"ה קאי מאי ולא מרו לשון רבים. לזה דרשוהו מלשון מרות ושלטנות וחוזר על המצריים שלא קבלו דבר ה' ולא השליטוהו עליהם לקיימם בא עליהם החשך. וה"ה שכל המכות באו עליהם על שלא קבלו דברי ה'. אלא מפני שהמשורר הקדים כאן מכת החשך כתב טעם זה בראשונה:

אמר הקב"ה למלאכים כו'. שמפני שכל המכות באו עליהם על חטאתם כפי מדתם כדלעיל. אבל החשך לא בא עליהם על חטא אלא מפני שלא יראו במיתת פושעי ישראל כדלקמן. להכי הודיעם מתחלה הדברים בטעמם כדי שלא יתקשו בה. והם הסכימו מיד ולא המרו דבריו של הקב"ה ללמד עליהם זכות. ולא מרו קאי על המלאכים שלא המרו דברו של הקב"ה:

מיד הסכימו כולם כאחד. והא דלא כתיב וה' הביא חשך לדרוש הוא ובית דינו אפשר שלא רצה הקב"ה להזכיר שמו על הרעה שאינה באה על חטא המוכה:

מהו שלח חשך ויחשיך. דכיון דשלח חשך פשיטא שהחשיך:

למה"ד למלך כו'. לומר שלא יחשוב כי מה שהוסיף החשך על מאמר ה' דבר חטא הוא. לכן אמר שזה דומה למצוה להלקות עבדו החוטא כי המוסיף יפיק רצון ומפרש ולא מרי שלא נחשב מרו מה שהוסיף החשך משלו:

עבה כדינר כו' שהיה בו ממש. דפי' וימש לשון והיית ממשש (כדפרש"י ע"ש) וענין הממשות פי' הרמב"ן כי לא היה החשך הזה אפיסת אור השמש ששקע שמשם והיה כמו לילה. אבל היה אד עב מאד שירד מן השמים מורגש שהיה בו ממש כאשר הוא לפעמים בים אוקיינוס כמו שהעיד הראב"ע. ואמר עבה כדינר זהב. זהו שיעור ממשות. וע' חולין נ"ה בטחול אם נשתייר בו כדינר זהב הוי שיור: