עץ יוסף על שמות רבה יג:ב

ד"א כי אני הכבדתי כו'. גם לפי ד"א זה הפי' כמו בראשונה אלא שבראשונה עשה הקדמה מפסוק כובד אבן. וכאן מפסוק אמרתי אפאיהם דהכח ברירא מילתא טפי (שהקב"ה מציל את ישראל מפני העכו"ם שלא יאמרו שאין יכולת ביד ה' להציל):

אמרתי באפי איה הם. כלומר אתנם באפי כאילו אינם שיאמרו הרואים איה הם כדפרש"י בחומש (והוא מהספרי שם) והוא מ"ש בסמוך לא יהיו אלא אשביתה כו' כלומר לא יהיו בעולם. ואין שום חילוק בין אמרתי באפי כו' ובין מ"ש בסמוך ד"א באף שהכעיסו כו' רק במלת אף על מי הוא חוזר. דלפירוש קמא הוא אף של הקב"ה ור"ל ע"ד כי רגע באפו הוא הרגע שכועס בכל יום ובקש בלעם לקללם אלא שהשם ריחם עליהם אף שלא היו כדאין לכל זה כדאיתא בברכות. ולהדבר אחר האף הזה הוא האף שהעלו ישראל אף ה' בחטאם. וזה היה במצרים ובעגל ובמרגלים שהכעיסוהו. ואילו לא כעס אויב פן יאמר מבלתי יכולת ה' לא היו ניצולים מהאף שהעלו בהשם ב"ה:

לולי כעס אויב. זה פרעה שנאמר אמר אויב ארדוף שלא יאמר לא היה יכול להצילם: