עץ יוסף על שמות רבה י:ז

שהגין עליך. כדכתיב ויטמנהו בחול:

שלש מכות אלו. דם צפרדע כנים:

למה הביא עליהם כנים. דמדה כנגד מדה בעינן:

לפיכך נהפך עפרם לכנים. עד שלא מצאו ישראל עפר שיכבדו כדמפרש בתד"א:

וחופרין אמה על אמה. בעומק. ושיעור זה אפשר דכך היתה קבלה בידם דעומק אמה נקרא עפר הארץ [ת"נ]:

שאין השד יכול. מדכתיב ויעשו כן בלטיהם להוציא את הכנים. שפירושו להוציאם מן העפר כמעשה משה. ולטיהם אלו מעשה שדים כדלעיל משמע דאין השד יכול בזה:

פחות מכשעורה. הטעם לפי שהוא שיעור לטומאה עצם כשעורה והשדים הם כחות הטומאה. ואין שלטון הטומאה על פחות מכשעורה [באר הטיב]:

אלא האי מכניף ליה. פרש"י אלא כשהשד צריך לבריות גדולות הוא מאסף ומקבץ. אבל קטנה אינה נאספת אליו שאין בה כח לבא מרחוק:

הכירו שהיו המעשים. כולם כתנין והדם והצפרדעים מאת אלהים ואע"פ שלא אמרו אצבע אלהים היא רק על הכנים. משום שהיא המוכחת. וממילא מוכח שכן יהיו כל המעשים מאת ה'. ולכן מאז והלאה ולא חששו לדמות עצמן למשה להוציא המכות: