עץ יוסף על שמות רבה א:ט

הוא התחיל בעצה תחלה. הלא בקללה מתחילין מן הקטן כדאי' בב"ר פ"כ. וה"נ כתיב ובעמך ובכל עבדיך העם קודם לפורענות מהעבדים שהם השרים. וא"כ למה קדם הוא לכולם. אע"כ על שהתחיל בעצה תחלה [יפ"ת]:

ובכה ובעמך. אצל מכת הצפרדעים כתיב:

לאלוהיהם של אלו. כי הם ידעו שיש ה' בעולם. אך ידעו הכלל שאין הקב"ה שופט בעולם רק מדה במדה. ולכך נתחכמו לדונם במים כדמסיים והולך:

לאלוהיהם של אלו נדונם באש כתיב כי באש ה' נשפט נדונם בחרב כצ"ל. וכן הוא במס' סוטה:

לא נדון אותם אלא במים. כל הבן הילוד וגו':

אבל על אומה אחת מביא דבהאי קרא דמפורש בה שבועה בתורה דכתיב ולא יכרת כל בשר וגו' משמע עולם כולו כמו בימי נח [רש"א]:

אבל הם באים ונופלים לתוכן. זהו תירוץ אחר שהוא אינו מביא מבול לעולם לשטוף מקום היבשה כמו שהיה בימי נח. אלא הוא מביא הבריות בתוך הים לשטוף אותם ולמד זה מדכתיב שם מעבור מי נח עוד על הארץ דהיינו לשטוף מקום היבשה דוקא [רש"א]:

שנא' יגורוהו על ידי חרב. ר"ל שיגררם אל החרב. מנת שועלים יהיו. היינו המצריים. וקראם שועלים שכמו שהשועל חוזר לאחוריו אם מי רודף אחריו. כך המצרים חזרו לאחוריהם אם יכול להקב"ה לשלם להם מנת כוסם:

כי בדבר אשר זדו. ר"ל וזהו שנאמר כי בדבר אשר זדו וגו'. בקדרה שבשלו כו'. דרש זדו מלשון ויזד יעקב נזיד:

שלשה היו באותה העצה. קבלה היתה בידם [יפ"ת]:

בלעם שיעץ. אין זה סותר למ"ש לעיל שפרעה היה בעצה תחלה. שהסכמתו בעצה ה"ל כיועץ:

נהרג. ואע"ג דעל עצתו בשיטים נהרג. איתא דהא והא גרמי. ולפ"ז חי שנים רבים. אבל בסדר הדורות כתב דאותו בלעם שיעץ מת ונתגלגל שנית בזמן דור המדבר ונהרג בחרב בחצי ימיו ונפרע ממנו מה שחטא בלגול הקודם בהיותו יועץ פרעה ע"כ:

איוב ששתק. כמסופק אם הם ראוים או לא ע"כ נידון ביסורין. דכל שיש בידו למחות ואינו מוחה נתפס עליו. ואפי' דאי מוחה לא הוו מקבלו מיניה נתפס. דאי לפני ה' גלוי לפניו מי גלוי וכדאי' בפ' במה בהמה [יפ"ת]:

יתרו שברח. שמיחה בדבר ורצה פרעה להרגו וברח מלפניו לארץ מדין:

זכו בניו. כלו' בני בניו:

ומשפחות סופרים. היינו סנהדרין. יושבי יעבץ. תלמידי יעבץ שהיה אדם גדול בתורה. תרעתים. שהיו יושבים בשערי ירושלים כדכתיב שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך. שמעתים. ששמעו מצות אביהם שצוה להם שלא ישתו יין כדכתיב בירמיה. דבבני יונדב בן רכב תשמעי קרא והם היו מבני בניו של יתרו כדמפרש המה הקנים. סוכתים. שהיו יושבין בסוכות דכתיב ונשב באהלים [רש"י]:

ועלינו לא נאמר כו'. ולא משמע להו לפרש כפשוטו ועל ישראל בעל כרחנו. דהא משמע מן הקרא שלא רצו המצרים לתפוס אותם לשעבוד לולי הסבה שיש לחוש ועלה מן הארץ. ומשום הכי פירשו דועלה מן הארץ אמצרים קאי שישראל ילחמו בהם ויגרשום לישב תחתם. וא"כ ועלינו מבעי ליה. לכן מפרש כאדם שמקלל כו' [רש"א]:

ותולה קללתו באחרים. פי' משום שלא יפתח פיו לשטן:

כל זמן שישראל בירידה התחתונה כו'. ופירושו שעם היותו בירידה כעפר הארץ יתעלה משם. ולכן נבקש תחבולה כנגדם פן ירבה ולא יסתפקו בהכניעו והעבידו אותם [יפ"ת]. או אפשר דועלה מן הארץ אינו דברי פרעה אלא דברי רוה"ק הם ונחמה לישראל שלא ידאגו מגלות המר ושעבוד הקשה אשר שם פרעה. כי רפואה למכתם הוא. שכך המדה כל זמן שישראל בירידה התחתונה הם עולים [ת"נ]: