עץ יוסף על שמות רבה א:ח

אע"פ שמת יוסף כו'. דהא דכתיב ובני ישראל פרו וישרצו דבק לדלעיל דאמר אע"פ שמתו אלו בני ישראל פרו וישרצו. והשתא מפרש שפרו ורבו הרבה כדרך הארץ. וחידוש הוא שבהיות יוסף ואחיו קיימים נכון שיפרו וירבו מאד לפי רוב סיפוק צרכם. אבל אחרי מותם בענים לא יפרו כל כך. לכן אמר כי יד אלוהיהם היה עמהם כבתחלה. אבל לדרשא שקאמר אח"כ שכל אחת ואחת ילדה ששה בכרס אחד זהו נס מחודש שלא היה יכולת ביוסף ואחיו בדבר זה. ולפי זה לא ידרש סמיכות:

ששה בכרס אחד. ששה לשונות של ריבוי כתובים במקרא זה. פרו. וישרצו. וירבו. ויעצמו במאוד מאד. ותמלא וגו'. הרי ששה [מת"כ]:

יולדת שבעים. צ"ל יולדת ששים. וכן הוא בויק"ר פ' י"ג:

ותמלא הארץ אותם כחושים כו'. שלשון מלא נופל על צמחים רבים כמו פן תקדש המלאה הזרע [דברים כ"ב ט']:

כחושים. כחורשים פי' יער הצומח קנים הרבה. ובפרק מי שמתו יש בלשון הזה. ועי' שם בפי' רשב"ם:

חדש גזירות עליהם. כדי למעטם:

הה"ד ויקם מלך חדש. וכמאן דאמר שנתחדשו גזירותיו:

שנתחדשו גזירותיו. ויקם פירוש שקם לחדש גזירות רעות כמו רבים קמים עלי [רש"א]:

דכתיב חדש. ואשר לא ידע את יוסף לא דייק. דאפשר לפרש ליה שעשה עצמו כאילו לא ידעו [יפ"ת]:

דלא כתיב וימת וימלוך. וימת מלך מצרים וימלוך תחתיו אחר. ומ"ד חדש ממש מצי לתרץ כי לא מת הראשון אלא שזה מרד ומלך תחתיו והיינו ויקם [יפ"ת]:

למה קראו מלך חדש. לא ס"ל שמפני חידוש גזירותיו יתואר הוא בתואר חדש. ועוד דמשמע דקרי ליה חדש קודם שנתייעץ עם עמו לחדש הגזירות [יפ"ת]:

והלא פרעה עצמו היה. כדדייק לעיל:

עד שאמר להם כו'. והא דכתיב ויאמר אל עמו הנה עם בני ישראל דמשמע שהוא השיאם עצה יש לומר ששרי מצרים המושלים הם שהשיאוהו עצה זו ושהורידוהו מכסאו. ואחר שהודה להם הואיל לדבר עם המון העם שיסכימו בזה פן הבט אל עמל לא יוכלו. והא דאמר בסמוך הוא התחיל בעצה פליגא ארבנן אלו [יפ"ת]:

לפיכך כתיב ויקם מלך חדש. ולא קאמר וימלוך שהוקם מירידתו [יפ"ת] וכתיב מלך חדש ע"ש חידוש המלוכה. כמו ונחדש שם המלוכה דשמואל [רש"א]:

רבנן פתחין. אינן אלו רבנין דלעיל. דהני ס"ל דאיקרי חדש מפני שנתחדשו גזירותיו כדמסיימי מלתייהו. ולהכי פתחין פתחא להאי קרא בה' בגדו וגו' לסמך לדבר דמלך חדש פירושו שנתחדשו גזירותיו כדדרשי' עתה יאכלם חדש מלך חדש שעמד כו'. ולפ"ז אתא נמי שפיר לשון ויקם שהקב"ה הקימו לפרוע מהם [יפ"ת]:

אמרו נהיה כמצריים. כדי שידמו להם ויאהבו אותם והקב"ה הפך לבם לשנוא עמו:

מכאן אתה למד שמשה מלן. כלו' שלכך הוצרך משה למול אותם ביציאתם ממצרים כדאי' לקמן פרשה י"ז מה ראה הקב"ה להגין עליהם בדם כדי לזכור להם דם ברית מלת אברהם כו'. ושם פירשתי דדם מילה היינו שנימולו אותן שלא מלו במצרים בלילה ההוא. ודם ברית מילת אברהם הכוונה על עיקר מצות מילה שנקראת ברית אברהם שהוא היה ראשון במצוה זו [ת"נ]. וכאן משמע שמעצמם הפרו ברית מילה. וכן משמע לקמן פ' י"ט סי' ו' ובמדב"ר פ' ט"ו. אבל בפדר"א פ' כ"ט אמר שפרעה מנע מהם ברית מילה:

שמשה מלן ביציאתן. דכתיב כי מולים היו העם היוצאים:

שהיו המצרים אוהבים אותם. מפני יוסף שהחיים ברעב. וגם מפני שבטלו המילה והיו לעם אחד:

עתה יאכלם חדש. הוא ע"ד א"ת חודש אלא חדש בקמ"ץ [מנחת שי]:

את חלקיהם. שנחלקו מאחר הקב"ה. כי המהול דבק בה' מאות בריתו וכו' [יפ"ת]:

וכי לא היה מכיר את יוסף. דאע"ג דמפרשינן דהוי דמי כמאן דלא ידע ליה. ה"ל למימר בפירוש כן ולא לכתוב בלשון שאינו לפי האמת. ומשני רבי אבין שלפי שממה שכפר בטובת יוסף בא לכפור בה'. ולגלויי לן הא מילתא השוה הלשון לכתוב כאן אשר לא ידע דומה למרד שאמר שם ולא ידעתי את ה' [יפ"ת]. והא דלא המיתו הקב"ה קודם שאמר לא ידעתי את ה' כמו שאמר במשל של רוגם לפי שמדתו של הקב"ה אינו כמדת מ"ו אלא באשר הוא שם [ת"נ]:

כלומר היום אשר לא ידע את יוסף למחר כו'. כלו' מענין אשר לא ידע נמשך מ"ש אח"כ לא ידעתי. וקרוב בעיני כי לשון כלומר היום אשר לא ידע כו' אינו מעיקר המדרש אלא דברי איזה מפרש [יפ"ת]: