עץ יוסף על שמות רבה א:יג

כשראה שהם פרים ורבים. כלו' שמפני שאע"פ שהיה מפריש בין אנשים לנשים כדלעיל לא הועיל והיו פרים ורבים. להן הוצרך לגזור על הזכרים. כי לולי זה טוב לו לגזור עליהם שיפרשו מדרך ארץ ולא שיגזור גזירה מגונה כמו לשפוך דם נקי [יפ"ת]:

ומי היו המילדות. פי' מדכתיב ויעש להם בתים אלו [בתי] כהונה לויה או מלכות. בהכרח צריך לומר דהמילדות היו להם שמות אחרים שיצאו מהם כהונה ולויה ומלכות דלא מצינו בשום מקום שיצאו משפרה ופועה לוים וכהנים ומלכות:

ואלישבע. אשתו של אהרן. ואע"פ שלא היה גדול מג' שנה. אפשר שהיתה בת כמה שנים והיתה מילדת ואח"כ כשנתגדל אהרן נשאה לאשה. והא דאמר כלה וחמותה משום דלבסוף נעשית כלתה [ת"נ]:

ולא היה למרים אלא חמש שנים. קושיא הוא איך תעלה על דעתך שמרים היתה מילדת והא לא היתה אלא בת ה' שנים ואין דרך קטנות להיות מילדות. ע"ז אמר הולכת היתה עם יוכבד עמה ועושה מה שתצוה לה אמה לעשות. ולכך לא היתה צריכה להיות זקנה [ת"נ]:

שאהרן גדול ממשה שלש שנים. שנא' ומשה בן שמונים שנה ואהרן בן שלש ושמונה שנה. ומרים גדולה מאהרן ב' שנים. נמצאת גדולה ממשה חמש שנים. שהרי משנולדה מרים התחילו למרר חייהם בעבודת פרך. והמשך ימי המירור היה פ"ו שנים כדאי' בחזית. ומאז בא משה ואהרן אל פרעה עד צאת ישראל ממצרים היה שנה תמימה. וכל אותן שנים היו מתייסרין בעבודת פרך כדאי' בפדר"א. נמצא ביציאתן ממצרים היה למשה פ"א שנים. ואז נשלמה פ"ו שני המירור שהתחילו משנולדה מרים. הרי שהיה למרים ה' שנים קודם לידת משה [מת"כ]. ועיין שם באורך:

ועושה צרכיה. של אמה משמשת אותה:

והיתה זריזה. בכבוד אמה ובעבודת ה'. והיינו דמייתי קרא גם במעלליו יתנכר נער אם זך ואם ישר פעלו:

היתה נופעת יין. בו בתינוק. אחר המעשה שעשתה אמה ששפרה אותו מן הדם:

עליה. פי' על ידיה וכן אי' בהדיא בקה"ר שם. אבל באגדת שמואל פ' כ"ג אי' בימיה:

שהיתה מפיעה את התנוק. פי' האירה פניו ונפשו כד"א הופיע מהר פארן. ור"ל שרגילות הוא כשהולדות יוצאות לעולם הם נראים לפעמים כמתים מפני קושי הלידה והנשים הזריזות משיבין נפשו עליו במיני תרופות [מת"כ]:

ד"א פועה שהופיעה. תיבות דבר אחר מיותר:

שהופיעה את ישראל לאלהים. שהאירה שהיתה נביאה ומלמדת אותם דעת כמ"ש ואשלח לפניך את משה ואהרן ומרים [יפ"ת]:

שהופיעה פניה. לשון גלוי מענין אל נקמות הופיע כי גלתה והעיזה פניה כנגדו ולא בושה ממנה לכסות פניה [יפ"ת]:

שהעמידה ישראל. שקיימה אותם והחייתן במים ובמזון הדלקמן:

שבשבילם נבראו השמים כדאי' בב"ר פ"א בראשית בשביל ישראל שנקראו ראשית:

ראש הסנהדרין. בסוטה קאמר גדול הדור ופרש"י והיו הכל נשמעין לדבריו:

כשהיא מעוברת משלשה חדשים. ואע"פ שבודאי הוכר עוברה מ"מ גירשה כדי שתוכל להצפינו בלידתו. כי לא יתנו המצריים לב בלידתה כשהיא מגורשת שלא ידעו המצרים בעיבורה. אי נמי אע"פ שאינו מועיל לו לעובר זה. גירשה כדי להיות מופת לרבים שיעשה כמוהו:

מג' חדשים. למדו זה שגירשה כשהיתה מעוברת מג' חדשים מדכתיב ולא יכלה עוד הצפינו שקשה למה שלשה חדשים יכלה להצפינו. אע"כ שהיתה מעוברת קודם החזרה שלשה חדשים והמצרים לא היו מונין אלא מיום שהחזירה תשעה חדשים והיא ילדתו לששה חדשים אחר חזרתה. ולכן יכלה להצפינו ג' חדשים:

ואתה על הזכרים ונקבות. שלא יולדו לא זכר ולא נקבה [רש"י]:

וגזרתך מתקיימת. שנא' [איוב כ"ב] ותגזר אומר ויקם לך [גמרא]: