עץ יוסף על קהלת רבה ח:י:א

במתי יחזקאל. שכבר מתו וחזרו ובאו אחר כך בחיים, וכן בנה של צרפית, וצדקיה חזר לחיים אבל לא בא כדמפרש:

לפרוש מאותו צדיק. שלא ישכבו יחדיו הטמא והטהור. כי לא יאות הגוף של נביא שהיה משכן לשכינה מצד קדושתו ופרישותו שיתחבר אליו גוף האיש הבליעל שהיה מעון לטומאה ולעונות, וכמו שנבדלת מחיצתו בעולם הנפשות כן ראוי שיובדל גופו מקבורת הרשע. ובפרט לדברי חז״ל שאומרים שאפילו אחרי הפרד הנפש מהגוף ישאר חלק מהנפש על גוף המת ואפילו על עצמותיו ושומר אותו (כלי יקר על נ"ך). ועיין בסנהדרין דף מ״ז, א:

שקעה שמשן. והכתוב מדבר בטמאים. ולפני זה היו קבורים כלומר טמונים ומכוסים בטומאתן:

אמר רבי לוי כו'. רבי לוי דרש קבורים כמשמעו על הרשעים שאפילו בחייהם קרוים מתים וכדמפרש:

ואתה חלל רשע. עיין בתנחומא ריש יתרו:

מדבר בגרים. עיין מה שכתבתי בתנחומא שם:

וישתכחו מעשים רעים. דרש וישתכחו לשון שכחה:

וישתכחו מעשים טובים. דרש וישתכחו לשון מציאה ובלשון תלמוד אשכחן. ובילקוט משמע דגרס וישתבחו במעשיהם:

איננו הבל. זה שעושים תשובה אינו הבל חס ושלום. אלא זהו הבל שאינן באים מאליהם וכדמפרש רבי בון:

אלא שאין כו'. פירוש אלא זהו ההבל שאין אחרים למדין מהם לבא ולהתקדש כו':