עץ יוסף על קהלת רבה ז:יט:ג

להמסיסא. רש"י פירש בריש אלו טריפות (חולין מב, א) סוף הכרס שקורין פנצ״א עשוי ככובע וקרוי בית הכוסות, והמסס מחובר בו. וסביב סביב לחבורן כשאתה מבדילן יש דופן לזה ודופן לזה ובאמצע הם שופכין זה לזה, והמאכל נכנס מבית הכוסות להמסס ומהמסס לקיבה ומקיבה לדקין, עד כאן לשונו. וכאן לא חשב וגם בויקרא רבה פ״ג חשב באופן אחר:

לאיסטומכא. בפרק אלו טרפות (נ, ב) קאמר איזהו כרס הפנימית רבי ישמעאל אמר אסטומכא דכרסא. ופרש״י אני שמעתי אסטומכא בלע״ז ואיני יודע מהו:

לכרוכא קטינא כו'. יש מפרשים כריכת בני מעים קטנים, וכריכת עוביא כריכת בני מעים עבים. ונראה דהיינו הדרא דכנתא דפרק כל הבשר (חולין קיג, א) (יפה תואר):

לבני דיבא. בויקרא רבה שם גרס לסניא דיבי. ופירש הערוך ששונאים אותו הזאבים ולא יוכלו למיכל מינייהו. ועיין בפרש״י פרק אלו טרפות (נ, ב):

לפטרוכא. דהיינו חלחולת (יפה תואר):

לעיזקתא. היינו פי הטבעת. תרגום טבעת עזקא: