עץ יוסף על קהלת רבה ז:יא:א

כשהיא נחלה. פירוש כשהוא ובנו ובן בנו תלמידי חכמים דשוב אינה פוסקת מזרעו (משנת דרבי אליעזר). או פירושו על דרך דמכריז רבי ינאי חבל על דלית ליה דרתא כו', כדאיתא ביומא ע״ב, ב (מהגאון מורינו הרב שאול מווילנא):

כשיש עמה נחלה. דריש נחלה כמשמעה שיהיה לתלמיד חכם נחלה בעולמו להתפרנס ממנה. כי מי שעוסק בתורה ואינו מכין לו פרנסה מקודם תולה תורתו באחרים, מלבד מה שמנחיל חלק תורתו למפרנסיו אלא כי יבטלנו מתורתו שדואג תמיד אולי לא יעלה בידו מזונותיו:

עם דרך ארץ. ומסיים שם וכל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטילה וגוררת עון:

עשה ארון וכלים ומשכן. דכתיב (שמות כה) ועשו ארון ואחר כך ואת המשכן תעשה. אמר לו בצלאל רבינו משה מביאין את הכלה ומעמידין אותה באויר בחמה ובגשמים בעוד שתעשה החופה, אלא בתחלה יעשה המשכן ואחר כך יעשה הארון. אמר לו משה שמא בצל אל היית יושב וידעת, חייך כך נאמר לי. אלא אני הוא ששכחתי. כך צריך לומר. וזה הגירסא יכול להיות בין לפרש״י ובין לפירוש המהרש״א (ברכות נה, א), אבל האות אמת גרס עשה ארון וכלים ומשכן. אמר לו בצלאל רבינו משה מביאין את הכלה ומעמידין אותה באויר בחמה ובגשמים בעוד שתעשה החופה, אלא בתחלה יעשה המשכן ואחר כך יעשה הארון. אמר לו משה שמא בצל אל היית יושב וידעת. חייך כך נאמר לי אלא אני הוא ששכחתי. בתחלה כתיב (שמות כה) ועשו ארון ואחר כך ואת המשכן תעשה. ולבסוף כתיב (שם לו) ויעשו כל חכם לב וגו' את המשכן ואחר כך ויעש בצלאל את הארון. הוי טובה חכמה כו'. וזהו כפירוש המהרש״א לבד:

הכלה. היינו הארון:

ויותר לרואי השמש. שהדמים גלגל חמה ולבנה שנאמר (יהושע י, יב) שמש בגבעון דום מיד וידום השמש. כך צריך לומר (אות אמת):

שיש עמה זכות אבות. וקרא לזכות אבות נחלה:

עומרת ומאירה לו. וזהו ויותר לראי השמש:

להחזיק ולא החזיק. כן הוא בירושלמי פרק אלו נאמרין (סוטה פ"ז ה"ד). אבל בויקרא רבה פרשה כ״ה (סימן א) קאמר תו למחות ולא מיחה. והיינו משום דדריש אשר לא יקים על מי שבידו להקים את התורה, והיינו להחזיק יד מקיימיה, ולמחות ביד מבטליה עד שיקיימוה בעל כרחם (יפה מראה):

הזאת. לא למד ולא לימד. כך צריך לומר. וכן הוא בויקרא רבה פרשה כ״ה:

והחזיק. במעט האפשר בידו אע״פ שלא יספיק להחזיק ממש, לפרנס איזה עני (יפה מראה):

כי כל ארור כו'. כלומר כל הארורים שנאמרו בפרשה היו נאמרין תחלה בלשון ברוך כגון ברוך אשר לא יעשה פסל וכן כולן עד ברוך אשר יקים:

צל וחופות לבעלי מצות. היינו מחזיקים ביד תלמידי חכמים אצל תלמידי חכמים. כלומר ששכרן שוה או קרובים זה לזה המסובין בסעודה זה אצל זה. וטעם צל וחופות דרך משל על הסבת הסעודה שדרכס להיות בגנים בצל וחופות על דרך (ישעיה ד, ה-ו) וְעַל מִקְרָאֶהָ עָנָן יוֹמָם כו' כִּי עַל כָּל כָּבוֹד חֻפָּה. וְסֻכָּה תִּהְיֶה לְצֵל יוֹמָם (יפה תואר):

עלו בעיין להקריב. כך צריך לומר. ופירושו שעלו מחוץ לארץ לירושלים להקריב קרבנם, ששלמו ימי נזירתם ולא היה להם במה לקנות קרבנותיהם:

תשע מאה קורבנין. שכל אחד חייב שלש קרבנות ביום מלאת ימי נזרו, כבש לעולה וכבשה לחטאת ואיל לשלמים:

מצא להם פתח. לישאל על נזירותם, ולא יצטרכו להביא קרבן שנתבטל הנדר מעיקרו וכמאן דליתא דמי:

לא מצא. לא היה יכול למצוא להן פתח:

סליק שמעון בן שטח כו'. עלה רבי שמעון בן שטח אצל ינאי המלך אמר ליה שלש מאות כו', ולא גילה שהותר הנדר למחציתן:

בעיין למקרבא. רוצים להקריב:

אתון אמרין כו'. באו מלשינים ואמרו לשון הרע לפני ינאי המלך על רבי שמעון בן שטח, וכן אמרו, תהא יודע שכל מה שהקריבו אותן נזירים משלך הקריבו. ובאמת רבי שמעון בן שטח לא נתן משלו כלום:

שמעינון וכעס. שמע להון ינאי וכעס על שמעון בן שטח:

לבתר יומין כו'. לאחר ימים היו שם אצל ינאי המלך אנשים חשובים ממלכי פרס יושבין ואוכלים על שולחנו של ינאי המלך:

נהירין אנן כו'. זכורין אנו שהיה פה זקן אחד והיה אומר לנו דברי תורה ועכשיו אינו פה:

אמר לשלמתו כו'. אמר ינאי המלך לשלמתו אחותו של רבי שמעון בן שטח שהיתה אשתו של ינאי:

הב לי מילא. פירוש בטחון דברים שלא תעשה לו רעה ושלח ליה טבעתך לסימן והוא יבוא:

מן דאתא כו'. משבא רבי שמעון בן שטח ישב עצמו בין המלך והמלכה. אמר לו ינאי לרבי שמעון בן שטח למה ברחת מפני. ואמר ליה רבי שמעון בן שטח שמעתי שאתה אדוני כועס עלי:

וצרה לי בגנך כו'. הייתי מתיירא ממך שלא תמיתני. וקיימתי פסוק שנאמר חבי כמעט רגע וגו' היֵה מתחבא עצמך רגע עד שיעבור הזעם והכעס:

אמר ליה ולמה אפילית בי. למה התלת בי לדבר כזבים כי לא נתת להם כלום:

אמר ליה חס ושלום כו'. אמר ליה חס ושלום לא שחקתי בך, אלא אתה נתת למאה וחמשים ממון שלך ואני נתתי למאה וחמשים מתורתי שמצאתי להם פתח ופטרתים מהקרבן. וזהו שאמרתי אני אתן משלי למאה וחמשין דכתיב כי בצל החכמה בצל הכסף כו':

אמר ליה ולמה יתבת בין כו'. למה ישבת בין המלך והמלכה:

חמית מה אנא מוקיר לך. פירוש ראה איך אני מחשיבך:

אמר לון מזגין ליה כו'. ינאי המלך אמר לאחד ממשרתיו למזוג לו לרבי שמעון כוס ויברך ברכת המזון:

אמר מה איבריך כו'. פירוש אמר רבי שמעון מה אית לי למימר וכי אומר ברוך שאכל ינאי משלו בתמיה, וכן הוא בגמרא דילן (ברכות מח, א):

אמר רבי יונתן וחלוקין חבריו על שמעון בן שטח. עיין בבראשית רבה פרשה צ״א סימן ג' שם נתבאר כל הענין:

בליוטין. חכמים ומנהיגי העיר ועשיריה [מתנות כהונה]. ועיין באיכה רבה פרשה א' (סימן לא) פסוק היו צריה. ובפרק הנזקין (גיטין נו, א):

בן בטיח. ריש בריוני הוא כדאיתא בפרק הנזכר לעיל:

ראש קסרין. ראש המלוכה. ובאות אמת הגיה ראש לסריקין, ופירושו ראש לריקים כמה דאת אמר (בבא בתרא ז, א ועוד) בוקי סריקי:

ושרף את האוצרות. כדי שיהיו מוכרחים לצאת מן העיר לערוך מלחמה עם השונא:

אמר ווי. אוי לאותו מעשה הרע הזה:

חביבך. פירוש דודך, דוד אהרן (ויקרא י, ד) תרגם יונתן חביבא דאהרן:

שלח ואייתיתיה. שלח בן בטיח והביאו לרבי יוחנן:

אלא וה. והוא לשון שמחה:

לא יהבון גרמיהון. פירוש לא ימסרו עצמן למלחמה:

בין ווי לוה. כלומר מבין דקדוק משמעות לשון שבין ווי לוה ניצל רבי יוחנן:

וישב לו למזרחו כו'. הכי גרסינן ג״כ בילקוט. (ואות אמת) גרס ואכל ממנה ונתרפא:

מנא לך. מניין לך שזאת התאנה מרפאה את הבולמוס:

הוה אתי באילפא כו'. היה בא בספינה ובא ממקום טרסים. ואמר לו נערו אני צריך לירד ולטבול מקרי. ובירושלמי פרק מי שמתו איתא שקשר עצמו בחבל כדי לטבול לקריו:

לא תיחות כו'. לא תרד לים שהים הוא סכנה. ואמר לו צריך אני לקרות ק״ש ואמר לו קרא בלא טבילה. אמר לו רוצה אני לאכול ונוהגים היו לטבול לאכילה, או אוכל חולין בטהרה היה. אמר ליה אכול. כיון שבאו אל היבשה לחוף הים אמר ליה אסור אתה עד שתטבול, שלא התרתי לך שם אלא מפני סכנת נפש (יפה מראה):

הוה מתבעי כו'. היה מתבקש מן המלכות להריגה כדאיתא בפרק קמא דאלילים (עבודה זרה יח):

וערק כו'. וברח ועבר על חנות של ארמיים ומצא אותם יושבים ואוכלים מן אותו מין. ראו אותו ואמרו הוא הוא, כלומר זהו רבי מאיר, ומקצתן אמרו אין זהו. אמרו אם הוא הוא נבחן בזה, שאנו קורין אותו אם יבא ויאכל עמנו. והיה הוא טובל אצבעו האחד באותו המין ונתן אצבעו האחר בפיו:

צבע טבל. ויטבול תרגם אונקלוס ויצבע:

טמש הוא כו'. פירוש טבל אצבעו זה ומתק ומצץ בזה. והם היו סבורין שהוא מוצץ אותו אצבע שטבל. ואמרו זה לזה אילו היה זה רבי מאיר לא היה עושה כן והניחו אותו וברח:

רבי הוה דמיך כו'. עיין כל זה במסכת כתובות פרק הנושא (קד, א). ובירושלמי סוף מסכת כלאים. ובבראשית רבה פרשה צ״ו (סימן ה). ובפרשה ק' (סימן ב). ולקמן (ט) פסוק (י) כל אשר תמצא (סימן ג):

אנן קטלין. אנו הורגים אותו, ואמרו כן מרוב צערם במיתתו:

אזל בר קפרא כו'. הלך בר קפרא ונכנס בחלון והציץ עליהם וראשו מכוסה כאבל ובגדיו קרועים. אמר להם אחינו בני ידעיה (הוא שם בית אב של צפורי) שמעו אותי שמעו אותי, מלאכי מעלה ומצוקי ארץ תפוסים היו בלחות הברית וכולם מבקשים להביאם אצלם, וגברה ידן של המלאכים וחטפו את הלוחות. וזה רמז שרבי נתבקש בישיבה של מעלה ונטלוהו העליונים אצלם אע״פ שהתחתונים היו מבקשים אותו:

אמרין ליה דמך ר'. אמרו לו רצונך לומר שמת רבי. אמר להם אתם האומרים ולא יצא הדבר מפי שתזיקוני:

קרעון מנהון כו'. פירוש קרעו בגדיהם בקול מר עד דאזל קול הקריעה עד מקום גופתתא שהוא מקום רחוק מהלך ארבע מילין (יפה מראה):

ואתכנשון כו'. ונאספו כל המקומות להספדו של רבי:

אשרוניה כו'. פירוש והניחוהו בשמנה עשר בתי כנסיות (מתנות כהונה). ובירושלמי גרס בשמנה עשר כנישן, ופירש היפה מראה הניחוהו בשמנה עשר קבוצים, כי דרכם היה לעשות מושבות למת מביתו עד בית הקברות, ומתאספים שם העם להספידו כל אחד לפי כבודו, ולרבי עשו שמנה עשר מושבות. או פירושו בתי כנסיות, שהיו שמנה עשר בתי כנסיות ובכל אחד הורידוהו להספידו שם. וכתב בעל עין יעקב כי טעם לחשבון זה לרמוז כי חי הוא, שחי בגימטריא שמנה עשר, עד כאן לשונו:

ואובלוניה לבית שערים. הורידוהו לבית שערים כי שם נקבר ושם היה דר בחייו כדאמרינן (סנהדרין לב, ב) צדק צדק תרדוף אחר רבי לבית שערים. רק כאשר חלה העלוהו לצפורי דמדלי ובסימי אוירי (מתנות כהונה):

ותלא להון כו'. ונתארך להם היום עד שהגיע כל אחד כו':

וקרא הגבר. הגיע השעה שראוי לקרות הגבר היינו התרנגול והוא חצי הלילה או קרוב ליום. והתחילו להצטער ואמרו ווי דחללנו שבת:

מזומן לחיי העולם הבא. בתוספות פירש ה״ר מאיר כל היכא דאמר מזומן לחי העולם הבא היינו בלא דין ובלא יסורין, עד כאן לשונו:

בר מן קצרא. חוץ מן הכובס שהיה שם ולא בא. והפסיד שכר זה שלא נמצא בכלל הבטחה זו (יפה מראה):

וטלק נרמיה. פירוש והפיל עצמו מן הגג [יפה מראה]:

לאגרא. יתיר: