עץ יוסף על קהלת רבה יב:ג:א

ביום שיזועו. פירוש ביום שירתיתו שומרי הבית אלו הצלעות שהם שומרים בני המעים ומגינם על כל חלל הגוף:

והתעותו. פירוש יאחזם עיוות שקורין קרענ״ף. (רש"י שם):

אלו זרועותיו. שנשען כל הגוף עליהם. או צריך לומר והתעותו אנשי החיל אלו ארכובותיו. רבי חייא ברבי נחמיה אומר אלו זרועותיו וכן הוא בויקרא רבה. ורצה לומר שתנא קמא סבירא ליה שהם ארכובותיו שהם עיקר מעמיד לגוף האדם. ורבי חייא סבירא ליה שהם זרועותיו שעיקר החיל והכח הוא בזרועות. ולפי הגירסא שלנו רבי חיא ברבי נחמיה אומר אלו צלעותיו שעיקר החיל והכח הוא בצלעות או בזרועות:

זה המסס. שהוא טוחן המאכל כדאיתא לעיל פ״ד סימן ל״ו ובויקרא רבה פ״ד (סימן ד):

אלו השינים. שלעת הזקנה נושרות רוב שיניו. ואף על גב דכי מעטו אטוחנות קאי, שינים נמי טוחנות מיקרו. והוזקק לומר כן דאם לא כן בתר שקאמר בטלו מאי כי מעטו, לכן דרשו כי מעטו אלו השינים. והכי קאמר קרא ובטלו הטוחנות זה המסס, משום כי מעטו אלו השינים מקודם. מפני שהשינים המה הטוחנים הראשונים ואחר כך ההמסס טוחן עוד יותר. ולפי שתחילת עכול הוא בשיניו. (כדאיתא במסכת ערובין) הילכך על ידי שנתמעטה לעיסת השינים סבה לבטל טחינת המסס [יפה תואר]:

אלו העינים. ופירוש בארובות כדמתרגמינן דמסתכלין בחרכי רישך (יפה תואר):

אלו כנפי הריאה. דריש הרואות לשון ריאה. וענין חשכתם היא עמיות הקול היוצא מהם. ופירוש בארובות הן חלל הסמפונות שבתוכם שהם פתוחים כארובות. ועל ידי הזקנה מתמלאים ליחות וניחר קולו. והוזקק לפרש זה ולא פירש הרואות, עינים כפשוטו, משום דכבר נאמר ושבו העבים דהיינו כהות עינים כדלעיל (יפה תואר):

בת קול יוצאת. בויקרא רבה שם גרס שמשם יצא הקול: