עץ יוסף על קהלת רבה יב:יא:א

ככדור של בנות. עיין בפרק קמא דחגיגה (ג, ב) ובפסיקתא פ״ג ובבמדבר רבה פ' ט״ו:

ואינה נופלת. אלא שנתקבלה מיד זה ליד זה, כך התורה לא נפלה חס ושלום אלא נתקבלה מיד משה ליד יהושע כו':

כדרבן זה שמכוין את הפרה כדי לחרוש וכדי ליתן חיים לבעליה כו'. רצו בזה שכמו שהדרבן הוא מכוון את הפרה לעשות חרישתה ביושר ושלא תלך אנה ואנה, ומן היושר ההוא בא חיים לבעליה והם התבואה והפירות, אף דברי תורה מכוונים לב האדם ומפקחים אותם, ולא פקחות שיגיע ממנו נזק או דעה נפסדת אלא השגת דעת אימתי ישיג בו לְמַה שהוא תכליתו. שיש חכמות מפקחות לב האדם, אבל יטוהו מדרך החיים לדרך המיתה, שיקנה מהם דעות נפסדות שבהם יהיה נטרד. אבל התורה לא תשאיר ללומדיה דעת נפסד או מדה מגונה חס ושלום. שעל ידי עסק התורה הוא ניצול מרשת יצר הרע אשר פורש לרגליו תמיד ללכדו ולהפילו עד שאול תחתית להמיתו מיתת עולם חס ושלום. ועל ידי התורה נקרא איש חי שהוא דבוק על ידה בחיי עולם האמתיים כמו שכתוב (משלי ד, יג) כי היא חייך וגו'. וכדאיתא בתנחומא סדר עקב (סימן ה) כל מי שמוצא דברי תורה חיים הוא מוצא כו' לכן נאמר כי חיים הם למוצאיהם. ועיין בפרק קמא דחגיגה:

שלשה שמות כו'. עיין בירושלמי פרק חלק (סנהדרין פ"י ה"א) ובבמדבר רבה פרשה י״ד (סימן ד):

דרבן מלמד. דכתיב (שופטים ג, לא) במלמד הבקר, וכן (שמואל א יג, כא) להציב הדרבן:

מרדע. כדתנן באהלות פרק ט״ז (מ"א) כל המטלטלין מביאין את הטומאה בעובי המרדע:

ליתן חיים לבעליה. שיתפרנס על ידי כן, וכן דברי תורה חיים לבעליה כמו שכתבתי לעיל:

על אחת כמה וכמה. והדרבן ליצרו היא התורה שהיא דוחה היצר הרע כמו שאמרו (סוכה נב, ב) אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש אם אבן הוא נמוח וכמו שמבואר לעיל, ולכן קרא דברי חכמים דרבונות:

שבח של מטע וכדורות של ברזל. פירוש שהמסמר יש לו שושנה שנוח על ידה לשלוף. לכך נתן לדברי תורה שבח של נטע וכח של ברזל:

פושטים בו יד. שנדוהו (יפה מראה):

כל ימיו של רבי אליעזר כו'. דאיתא בנדה דף ז, א' מתני' רבי אליעזר אומר ארבע נשים דיין שעתן בתולה מעוברת מניקה וזקנה. אמר רבי יהושע אני לא שמעתי אלא בתולה אבל הלכה כרבי אליעזר. ובגמרא כל ימיו של רבי אליעזר היו עושים כרבי יהושע לאחר פטירתו של רבי אליעזר החזיר רבי יהושע את הדבר ליושנו, עד כאן, ועיין שם הטעם. ומדקאמר ליושנו משמע שמקודם שברכוהו לרבי אליעזר היו נוהגין כרבי אליעזר אך אחר שברכוהו מיחה רבי יהושע לנהוג כרבי אליעזר מהטעם שאמרו שם בגמרא. ואחר שמת רבי אליעזר החזיר רבי יהושע את הדבר ליושנה למנהגם הראשון. וזהו שאמר כאן חזרו העם לנהוג כמדתן. ובחנם הגיה הרד״ל לנהוג כמותו:

שומעין אותן באסופות. רצה לומר שיושבין אסופות אסופות ועוסקין בתורה, שהתורה נקנית בקיבוץ (רש"א):

תלמוד לומר אשר אנכי מצוך היום. ונראה דהיינו קרא דושמרת את חקיו ואת מצותיו אשר אנכי מצוך היום. וכל הפרשה בשם משה אמורה כמדבר מפי עצמו. הרי דמי ששומע דבר מפי קטן יהיה בעיניו כאילו שומע מפיו של משה שהיה חכם. אך קשה דא״כ מה צריך בתר הכי למילף כשומע מפי משה מנתנו מרועה אחד כיון דמהכא ילפינן דיהיה בעיניו כשומע מפי משה. ושמא יש לומר דאפילו הכי איפשר לומר דלאו כשומע מפי משה קאמר רק כמפי גדול בשנים כמותו, דומיא דנביא מקרבך מאחיך כמוני (דברים יח, טו) דלאו כמוהו ממש דהא לא קם עוד נביא כמשה, אלא כמוהו בתוכחות כדאיתא בספרי, אבל השתא דכתיב מרועה אחד גלי דכמוהו ממש קאמר (יפה מראה):

מרועה אחד זה משה. שנקרא רועה כדכתיב (שמות ג, א) ומשה היה רועה, וכדכתיב בישעיה קפיטל ס״ג (יא-יד) שמשה היה רועה ישראל ומנהיגם והיה זן אותם, כי המן היה בזכות משה ארבעים שנה, ולכן ראוי להקרא רועה אחד המיוחד שברועים:

מרועה אחד זה משה. רמז לדבר תיבת מֵרֹעֶ״ה חסר וא״ו כתיב, להורות על נוטריקון משה רבינו עליו השלום. והענין כי הכל נכלל בתורתו התמימה בפירוש או ברמיזה בתיבות או בגימטריות או בצורות האותיות, וכמו שהאריך הרמב״ן (בהקדמה) (ספר נפוצות יהודה [בסוף דרוש יד מבדיל בין קודש לחול]):

תמן תנינן. בפרק במה אשה (שבת ס, א) ובבמדבר רבה פרשה י״ד (סימן ד):

כמה מסמרות יהיו בו בסנדל. ורצה לומר דהא דלא יצא איש בסנדל המסומר הוא גזירה דרבנן כדמפרש בגמרא. ובירושלמי פרק במה אשה (ה"ב) איתא דהיכא דהטלה עליו מטלית מלמטה מותר. ובבבלי אמר דלחזק אסור אבל לנוי מותר. ועל זה בעי כמה מסמרין יהיו בזה שהתירו:

הכלבוס. הוא מסמר עשוי בשני ראשין חדין וכפופין ונועץ שני ראשין בעץ. אינו ממנין המסמרות. רצה לומר דמסמרים כאלו מותרים הואיל ונשתנו משאר מסמרים. דלא גזרו אלא מעין המאורע:

מהו ליתנם. למסמרים על גבי מנעול בשבת אמר ליה מותר. דבסנדל גזרו ולא במנעול:

מהו להחליפם. אפשר שצריך לומר מהו להחיפם. פירוש מהו להחיפם כולו במסמרים כדי שלא תהא קרקע אוכלתו. אמר ליה מותר. שלא גזרו אלא כעין המאורע. ועיין בבבלי בשבת דף ס' ע״ב:

מהו ליתנם זה על גב זה. רצה לומר מהו ליתן המסמרים של סנדל זה על גב זה. כלומר אם מותר ליתן כל המסמרים על גב סנדל אחד והשני יהיה בלי מסמרים. אמר ליה מותר דבשני סנדלים גזרו ולא בסנדל אחד. ועיין בירושלמי פ"ו דשבת. או פירושו אם מותר ליתן סנדל על גבי מנעול ולתופרם יחד ולקבוע בו מסמרים מבחוץ. אמר ליה מותר משום דהוה ליה מנעול ועל מנעול לא גזרו. ועיין בבבלי שם:

אחד עשר מכאן כו'. ומפני זוגות לא נתן כאן שתי עשרה וכאן שתי עשרה:

מה המשמרות עשרים וארבעה. כי כן חלקם דוד כדכתיב בדברי הימים (א, ט). ודרש הכי מדכתיב משמרות בשי״ן וענינו מסמרות בסמ״ך. ומכל מקום אסמכתא בעלמא הוא (יפה מראה):