עץ יוסף על קהלת רבה י:ד:א

שכל המניח ענותנותו. ונוהג בגאוה:

לעולמו. נראה דצריך לומר לעצמו:

וכי מעל ראשי העם היה הולך. משום דלא כתיב הכא שעשה מגדל לדבר כדכתיב בעזרא, או שהיה מעלה שקם עליה, משמע דמעצמו היה עומד למעלה מהעם. וזה שאמר המדרש וכי מעל ראשי העם היה הולך, כלומר שמהכתוב נראה שדרך הלוכו תמיד היה על זה הענין (יפה ענף):

אלא שראה עצמו גדול מכל העם. ופירוש ויעמוד מעל לעם שסמך ועמד על עצמו שהיה מעולה בחשיבות וגדולה מכל העם ומלאו לבו לדבר גדולות [יפה ענף]. ועיין כל זה בירושלמי (תענית פ"ד ה"ה) ובפתיחתא דאיכה רבה סימן כ״ג:

וכהן. ובפתיחתא שם איתא וכהן גדול:

למה אתם עוברים. תימה מה גדולות יש בזה אחר שהאמת כן. ושמא משום דאמר ויעזוב אתכם כאילו אין להם תקנה עוד חס ושלום כי עזבם ה' לגמרי [יפה ענף]:

וכל כך למה. עיין איכה רבה שם:

והדם תוסס. פירוש מרתיח ועולה:

דייתיקי. שטר:

דם פרים כו'. ובגמרא פרק הנזקין (גיטין נז, ב) איתא אמרו לו דם זבחים דאישתפוך. ורצונם לומר ולא נעשה מצותו ולכך הוא מרתח (מהרש"א):

ולא עמד. ובפתיחתא איתא ולא אידמו ליה. פירוש ולא היה דומה לו:

והשתא דאמר להו לית הכי. כלומר כיון שאחר כל דברי תשובתם אמר אינו כן כדבריכם:

קאימנן עליה. קמנו עליו:

פרחי כהונה. כהנים קטנים ונערים:

אותו האיש. כלפי עצמו אמר כן אני שהרגתי כל אלה על אחת כמה וכמה שיהא עונשי גדול:

הרגו כו' ויום שבת ויום כפור היה. וכן הוא לעיל פרשה ג' סימן כ' (פסוק טז) וחשב לשבת ויום הכיפורים לתרי מילי. אבל באיכה רבתי חשב עוד וחללו את השם. ושבת ויום הכיפורים חשיב לחדא:

שהשוה עצמו כו'. השוה את עצמו כאחד מהם ולא היה מתנשא עליהם:

מדבר בנח. עיין בבראשית רבה פרשה ל״ד סימן ג' שם נתבאר: