עץ יוסף על קהלת רבה א:ח:ג

שנתפס לשום מינות. ועיין כל זה בפרק קמא דעבודה זרה דף ט״ז, ב' וברש״י שם:

בדברים בטלים. כלפי דברי תורה אמר כן (מתנות כהונה):

והוא סבר שבשבילו אמר. כלומר שהדין עמו שהם דברים בטלים. אבל באמת הוא לא אמר כן אלא נאמן עלי הדיין האמתי הקדוש ברוך הוא שבאמת דנני ליתן לי צרה זו שפשעתי לקוני (רש"י):

שהאמנתני עליך. במה שדנתי עליך:

אף אני כו'. זה אינו בגמרא:

דימוס פטור אתה. דימוס היתה שם יראתו ונשבע בה (רש"י). או דימוס לשון שבועה (מתנות כהונה). ולי נראה לפרש על פי מה דאיתא בבראשית רבה פרשה ע״ט (סימן ו) וכד הוה שמע ברת קלא כו' דימוס דימוס פסגא. ופירש״י והערוך דימוס רחמים והצלה, פסגא היה אותו עוף ניצל וברח. וכן הוא בירושלמי פ״ט דשביעית (סוף ה"א) רק אמרה דימוס ואשתזיב. וכן מצאתי בתוספות דעבודה זרה דף ט״ז:

היה מצטער כו'. על שלא היה יודע מפני מה אירע דבר זה לו, והיה מחפש במעשיו לעשות תשובה (רש"י):

וערב לפניך. שהנאך וישר הדבר בעיניך:

הן השמים. שמים הוא לשון שבועה. ואמר אני נשבע שאמת הדבר והן הוא לשון אמת:

באסטרטיא. ברחוב גדול (מתנות כהונה):

אמר לי דבר אחד משום פלוני. רצה לומר משום המינות. והנאני הדבר :

ואותו הדבר היה. וזה שאמר לי כתוב בתורתכם כו':

מה הן. בהנאה:

אמר לי לקרבן אסורים לאבדן מותר. רצה לומר אמר ליה דרך שאלה אי כונתך לקרבן לבד אסורים אבל לאבדן מותר. אמרתי לו וא״כ מה יעשה בהם דבר האבוד. אמר לי יעשה בהם בתי מרחצאות ובתי כסאות. ובפרק קמא דעבודה זרה גרס בית הכסא לכהן גדול:

ונתעלמה ממני הלכה לשעה. שאסור לשמוע מהם דבר כדי שלא יהנה וימשך אחריה, וכדמפרש לקמן דכתיב הרחק מעליה דרכך, והוא קלסו ואמר יפה אמרת :

כד אמר פלוני. פירוש מינות:

כורסין. בתי כסאות:

זו זנות. רצה לומר שאל יקרב אל פתח בית זונה:

ועד כמה. צריך להרחיק:

ולא נשוך היה. פירוש קושיא הוא כיון דאיהו נמי חויא טרקיה א״כ מאי רבותיה דקאמר עליה רבי ישמעאל אשריך בן דמא כו' ולא נענשת בנשיכת נחש. כיון דסוף סוף נענש בנשיכת נחש ומאי אולמיה דהאי נחש מהאי נחש. ומשני דהכי קאמר אשריך שלא נענשת בחויא דרבנן דלית ליה רפואה לעתיד לבא לפי שכל העובר על דברי חכמים חייב מיתה. ועיין בפרק אין מעמידין (עבודה זרה כז, ב):

ומה הוה ליה ביה. כלומר מה היה לו לומר בזה להביא ראיה שמותר להתרפאות ממנו: