עץ יוסף על אסתר רבה ז:כה

מאן דאמר רחמנא ותרן. מדכתיב נושא עון ופשע וחטאה ונקה משמע שמוותר. וכן כתיב נושא עון ועובר על פשע. וליתא אלא מאריך אפיה וגבי דיליה. ופירוש מאן דאמר כל שאומר שהקב"ה ותרן לשאינם שבים. יותרו חייו פרש"י יופקרו חייו וגופו ולפי גרסתינו [יתותרון מעוהי] פירושו קשרי בני מעיו ויצאו בתחלואים שמורה אל הבריות לחטוא. אלא מאריך אפיה אולי ישוב וכדכתיב ה' רחום וחנון ארך אפים. וארך אפים הוי לרשעים אולי ישובו. ואם אינו שב גבי הקב"ה ממנו דיליה. והא דכתיב נושא עון ועובר על פשע שמשמע שמוותר. הוא לשבים [יפה ענף ויפה תואר בב"ר פרשה סז]:

מתוך מאכל ומשתה. רצונו לומר לפי שמכרו אותו מתוך ישוב הדעת אחר שישבו לאכול לחם ולא תיכף מתוך הכעס. כנגד זה היתה עונשם שאף שנתישב אחשורוש וישב לשתות לא שב ממחשבתו הרעה [יפה ענף]:

כך אני אעשה לכם. ואף ששבט ראובן ויוסף ובנימין לא חטאו בזה. מכל מקום כל ישראל ערבים זה בזה. ועוד שהעולם נידון אחר רובו (יפה ענף):

הדא הוא דכתיב והמלך והמן ישבו לשתות. דאם לא כן מאי נפקא מינה דכתב לה:

היה אחד מישראל כו'. עד נבוכה גרסינן לה בתר מילתיה דר' יששכר. דמדאמר ר' יששכר דבק לר' חנין. והא שייכא אוהעיר שושן נבוכה [יפה ענף]:

הדא הוא דכתיב והעיר ששון נבוכה. דאם לא כן מאי מבוכה הוה מהשתא הרי ליום י"ג נאמר להיות עתידים. אלא שנראה שלא היו מניחין שיבזבזו איש מישראל ממונו בתקותם לירשו היתה ערבוביא וקטטה בעיר מעתה כשרואים שישראל רוצה לקנות שום דבר:

עד היכן מתוקנת. דאף על גב דאיהו מחיל. מכל מקום מה שחטאו לה' שעברו על כי יגנוב איש נפש מאחיו אין בידו למחול: