עץ יוסף על איכה רבה ה:טז

שבת משוש לבנו כו'. משום דקשה ליה כיון דעדיפא מינה קאמר. דהיינו נהפך לאבל מחולנו מה צ"ל שבת משוש לבנו. דאינו אלא העדר השמחה. להכי דריש ליה כנגד ב' הנזכרים דשבת משוש לבנו היינו העדר שמחת בית המשתאות. ונהפך לאבל מחולנו היינו חידוש הצרות שנשארו במקומן ולא פסקו שמחה כנגדן [יפ"מ]:

דשבשא. משמע דשהוא שם מקום. אבל בירושלמי איתא רב ירמיה שיבשב ולבש עטרה של זית. ופי' היפ"מ שיבשב חתך זמורות:

והא ניחא כו'. טוב היה לו שראשו יהיה מורם ממנו ולא יעשה כזאת. שבפולמוס של אספסיאנוס גזרו על עטרות חתנים. וכן הוה ליה שמת ל' ירמיה. או הורם ראשו ע"י המלכות. אע"ג דשמואל לא לקללה נתכוון אלא להגזים בענין קא"ל:

לכך נאמר נפלה עטרת ראשנו כלומר אגזירת עטרות חתנים רמיז. ודריש הכא אוי נא לנו כי חטאנו על ר' ירמיה שלקה לפי שחטא בגזירה זו. ואסמכתא בעלמא היא [יפ"ע]: