עץ יוסף על איכה רבה ה:טו

לא היו אומרים דבר נבלה. בירוש' סוטה פ"ט אי' דברי נבלה. ולפי נוסחא דידן דבר נבלה בלשון יחיד. הוא למימר שאפי' דיבור אחד של נבלה לא הוציאו. אבל משבטלו אמרו דברי נבלה בלשון רבים שהרבו לנבל. ולהכי בטלו השיר מבית המשתאות כדלעיל:

היו פוסקין כגגד שמחה. על שבטלה הצרה:

משבטלה סנהדרין בטלה השיר. דהוי מן הקצה אל הקצה שמתחלה מלבד שמחת המשתאות היתה שמחה מתחדשת על הצלות הצרות. ועכשיו אין צ"ל בשמחה כזו בטלה אלא אפילו השמחה הנהוגה בבית המשתאות בטלה [יפ"מ]:

משפסקו אלו ואלו. שיר בבית המשתאות ושמחה שהיו פוסקין כנגד הצרות. משרבו הצרות נמנעו מלפסוק שמחה כנגדן שאם באנו לעשות אין מספיקין. דבר אחר אין שוטה נפגע. ד"א אין בשר המת מרגיש באיזמל כדתני' בפ"ק דשבת: