עץ יוסף על איכה רבה ד:ד

מעשה בריב"ח כו'. מייתי לה הכא משום הא דקרי עליו בני ציון היקרים דהיינו לפי שהיה שלם באיבריו כמו שאפרש. וזה מסכים למ"ש דיקרותם היה שלא היה אחד מהם מוליד חסר ובעל מום:

בקלון. פי' דבר ערוה. וחשופי שת ערות מצרים תרגום וגלן עריה קלן מצראי:

יפה עינים. הזכיר יפיו שעל ידי זה הושיבוהו בקלון והוזקק ר' יהושע לפדותו [יפ"מ]:

וקוצותיו. פי' ושערות ראשו היו מסודרות ומתולתלות:

לבדקו. לדעת אם רוצה לצאת משם שמא נטמע בין הגוים ולא יאבה להפרד מהם. וכשהשיב הלא ה' זו חטאנו לו. ידע שמצטער משביו [יפ"ע] ועיין בענף:

קרא עליו בני ציון היקרים. לפי שהיה שלם באבריו קרא עליו היקרים כדרך שאמרו לעיל מה היתה יקרותן שלא היה אחד מוליד חסר ובעל מום. ועל יופי עיניו ותוארו קרא המסולאים בפז כמ"ש פ' הניזקין שהיו מגנין הפז ביופין. ועל בזיונו שהושב בקלון קרא עליו איכה נחשבו לנבלי חרש:

עד שהיה יודע עם מי סועד. ופי' היקרים לפ"ז שמיקרים עצמם שלא לסעוד ולחתום אלא עם אנשים ידועים בכשרות:

לקיים מה שנאמר. לא שהדין הוא כך. דא"כ מאי משום היקרים חיובא הוא. אלא קרא מיירי ביודע בחבירו שהוא פסול וחותם עמו. אבל מי שחותם ולא ידע מי יחתום אח"כ אינו צריך לחוש שמא יחתום עמו אדם שאינו הגון. ובני ציון היו נוהגים סלסול בעצמן שלא לחתום עד שידעו עם מי חותם לעשות סייג למ"ש אל תשת ידך עם רשע:

יד אונקלי. הוא לבוש הזרוע [מוסף הערוך] וכוונת המדרש שהיה מנהגם של אנשי ירושלים שכשזימנו לאחד על הסעודה והמזומן לסעודה רצה לילך לאותו האיש. הפך המזומן את יד אונקלי שלו כדי שידעו הכל שהוא מזומן לסעודה אחת שלא יזמינוהו לסעודה אחרת. ויצטרך להחזיק טובה להמזמין השני בחנם כיון שלא ילך אצלו. וזהו טענת חנם שחבירו מחזיק לו טובה על חנם [מת"כ]. והיפ"ע כתב כדי שלא יטעננו טענת חנם שגנב איזה דבר ושם בתוך בית אונקלי שלו אילו היה כפול בתוך כפליו. והכוונה שמייקרים עצמן שלא לבוא לידי חשד. ונקט הא מילתא לדוגמא בעלמא וה"ה מכל חשד:

שלא היה אחד מהן טוען טענת חנם. כל טענה שאינה מבוררת שיצלח בה קרי טענת חנם כלומר שאפשר שיהיה לו טענת חנם. אע"ג דלדידי' טענת אמת הוא לא הה טוען אותה שמא לא יזכה בה ויחשד שטען שקר. והיינו היקרים שהיו מתיקרים שלא ילעיזו עליהם:

אין רשות לאורחים להכנס. שמא אין לבעל הבית סעודה מוכנת ונמצא מתבזה. והיינו בני ציון היקרים שאינן שאים לידי בזיון:

אלא ג' פסיעות. שירגיש בהם בעה"ב. ואם סעודתו מתוקנת הוא אומר להם שיכנסו:

שהיו מוסרין הסעודה לטבח כו'. שע"י כן מתייקרים ואינם מתבזים בקלקול הסעודה לפני האורחים שהטבח נזהר מאד בתקונה שלא יבא לידי תשלומין. ואם יארע שיקלקל ויתבייש בפני הרבים. הרי היה נפרע מחלול כבודו לפי מה שהוא ולפי כבוד האורחים שמתבייש מהן וע"כ הם ביקרם:

לטבח. מתקן התבשילים נקרא טבח:

צר כל מיני סעודה במפה. שפורס לפני האורחים. כלומר שמביא כלם יחד כדי שכל אחד יאכל מהטוב בעיניו. שהם יביא זה אחר זה כשיהיה לפניהם מאכל שאינו טוב ואחד מהאסטניסים יאכל ממנו כשרואה אחרים אוכלים ממנו דזילא ביה מילתא שהם אוכלים והוא יושב בטל. שנראה נותן פגם במאכלים. או פעמים שהוא רעב ולא יוכל להמתין למאכל אחר. וטעם יקרות בזה שלא יתבייש בעה"ב מהאורחים שהזקיקם לאכול מה שרע להם:

קרא. בעל מקרא:

מיום שחרב בהמ"ק כו'. הביא זה לכאן משום דס"ל דמסולאים בפז היינו זכוכית לבנה דחשוב כפז. דאי אפשר לומר פז ממש דהא לא נחית מיני' לעלמא אלא מתקל ב' זוזי כדאיתא בהניזקין. ולהכי מייתי דדבר חשוב הוא מאד כי לא נמצא משחרב בהמ"ק:

יין קרוש. [מפרש בשלהי סוטה שדומה לעגולי דבלה] פי' קרוש שנקפה. וקרח בלילה מתרגמינן וקרישא בלילה. והוא יין טוב הבא משניר:

ולמה קורין אותה לבנה. דזכוכית אלו אין להם מראה אלא ספירי הוא. והכי קרו לה לבנה:

שהיתה מתקפלת. כטלית לבנה. ואע"ג דאיכא טלית מכל גווני. סתם טלית לבנה הא [יפ"ע]. והמת"כ פי' שהיתה נקפלת וע"י שנקפל היה נשאר תמיד בלבנוניתו. ר"ל במראהו הראוי לו. ועל שם כך נקרא זכוכית לבנה: