עץ יוסף על איכה רבה ד:יז

רתיח. תוסס ומנענע כדבר הרותח:

ולא אידום. ולא נדמה לו:

ולא אמרו ליה כו'. פי' אפי' בהגזמה והפחדה זאת לא אמרו לו. כי חשבו כי יאמין להם כיון שעמדו בדבריהם על כל ההגזמה והפחדה הזאת. ועכשיו שעל כל זאת אמר להם אינו כן כמו שאמרתם ולא האמין להם אמרו לו מה נכסה ונעלים ממך נביא כהן היה. והיה מוכיח אותנו לשם שמים ואמר לנו קבלו דברי ולא קבלנו ממנו אלא עמדנו עליו והמתנוהו:

גחין. הרכין והטה עצמו כזה שלוחש דבר באזני חבירו:

על אותה שעה הוא אומר מחטאת. שהרגו לזכריה שהיה כהן ונביא נשפך בקרבה דם צדיקים (יפ"ע). והא שעשה לשתי חלוקות מחטאת נביאיה. כי חטא הוא שוגג. ועונות כהניה הוא מזיד. אפשר שלגבי נביא קרא חטאת לפי שעדיין לא הוחזק לנביא כי באותה שעה שנהרג בא לו הנבואה. אבל לכהן כבר הוחזק לכן אמר עונות כהניה. ואמר נביאיה וכהניה בלשון רבים. כי בודאי מזכריה היו יוצאין זרע כהנים ונביאים הרבה (אלון בכות):

אמרו מי יראה לנו. ולזה היו נעים אנה ואנה בחוצות לבקש מי שיוליכם שם לחבקו ולנשקו. וכן היו עושים בלכתם שם. והיינו נגואלו בדם. ונקט עורים ומגרים לרבותא שאף אלו שהיה קשה להם ללכת שם היו טורחים לעשות כן מרוב חבתם את זכריה ודאבון נפשם על הריגתו. וכ"ש שהיו עושים כן הפקחין והתמימים. לקיים מ"ש נעו עורים נגואלו בדם. דהיינו בדם זכריה הנרמז בחטאת נביאיה:

לקיים מ"ש בלא יוכלו. שפי' והחגרים שלא יוכלו לנוע בחוצות היו מבקשים לפרכס עצמם בדם שיגוללו לבושיהם בו אילו יוכלו: