עץ יוסף על איכה רבה ד:יג

לא הניחו אותי לפשוט ידי בעולמי. שאע"פ שחטאת ישראל כבדה משל סדום. ועל כן היו ראוים לבלתי השאיר מהם פליטה. וע"י כן נמצא פושט יד בעולמו שבאבודן היה כל העולם נאבד שהם המקיימין אותו מ"מ ע"י שפשטו ידיהם במצות לא הניחו מקום למדה"ד לעשות כך וכדלעיל סי' ט' ומפרש הכא עד היכן שיעור מצותיהם. שאף שלא היה לאשה אחת רק ככר אחד לחיות בה היא ובעלה ובנה יום אחד. כשהיה מת בן לשכנתה היתה נוטלתו לעשות הבראה לנחמה בו כדרך שמברין לאבלים. ולזה נחשב להן זכות כאילו בשלו ילדיהן למצות שמרעבת עצמה ובעלה ובנה כדי לקיים מצות הבראה. ודריש לברות לשון הבראת האבל:

שתאכלנה היא ובעלה ובנה יום אחד. כן צריך להיות לפי הענין: