עץ יוסף על איכה רבה ד:יב

בחורבן ראשון. פי' הא דכתיב מקללי רעב היינו בחורבן ראשון שהיו מתים מריח עוכבנים. והיינו מין פירות שריחם נודף מאד ומביאין אותן חוץ לחומה וע"י שריחן נודף היה הריח נכנס לתוך נפוחי הרעב וכריסן נבקעת. והיינו דכתיב שהם יזובו מדוקרים מתנובות שדי. שכריסן זב מבקיעת כריסן ע"י ריח תנובות שדי. ואפשר דעוכבנין היינו עכביות דס"פ המביא כדי יין וכוא מין ירקות מרין שממתקין אותן ברותחין ע"י האור והיו מרתיחין אותן בענין שריחן נודף:

אבל בחורבן האחרון לא היו עושין כן אלא מביאין גדיים כו'. הילכך לא מיירי האי קרא בזה כיון דמתנובות שדי כתיב:

לקיים מ"ש שהם יזובו. ר"ל בחורבן ראשון נתקיים זה מ"ש שהם יזובו כו'. ואע"פ שכריסן היתה נבקעת. ובקרא כתיב מדוקרים כל כרס בקוע נקרא מדוקר: