עץ יוסף על איכה רבה ג:יא

לא שבק ולא שביק. פי' לא עזב לשעבר ולא ישבוק לעתיד:

משהקב"ה מתיאש. עיין מה שכתבתי לעיל סי' ד' וסי' ט"ז:

בשני מקומות פעלו ישראל. וזה כי בסיני אמרו בפיהם נעשה ונשמע ובלבם שמו ארבם לעשות עגל כמו שראו פני השור שבמרכבה בשעת מתן תורה וכדאי' בבמדב"ר פ"ז ר"מ אומר כו' אלא אפי' בשעה כו'. ובבבל עשו להיפך שהשתחוו לצלמו של נבוכדנצר רק לפנים אבל לבם היה לשמים. ובפיהם היו אומרים כשאר אומיא ולישניא. הה"ד כי לא ענה מלבו פי' שלא עינה הקב"ה את ישראל בימי המן מלבו ר"ל בלב שלם לעשות בהם כליה ח"ו אלא אמר הקב"ה יבא פה שבסיני ויכפר על מה שבבבל כדאמרו במגילה פ"ק הם לא עשו אלא לפנים אף הקב"ה כו'. אך אע"פ שלא עשו אלא לפנים מ"מ צריכים כפרה ורפואה לנפשם על המעשה הרע. לכן הביא עליהם איש צר וגו'. והגה את מכתן ר"ל ורפא את מכתן ויהיה ויגה מלשון ולא יגהה מכם מזור שפי' הרד"ק ולא ירפא אף כאן היה להם צרת המן לרפואה שקרבם לתשובה עד אשר ישלטו המה בשונאיהם:

בסיני פעלו כפיהם ולא מלבם. קשה הא כתיב [דברים ה'] מי יתן והיה לבבם זה להם כל הימים. וי"ל דה"ק הקב"ה מי יתן והיה לבבם זה. פי' זה שאומרים בפיהם כל אשר ידבר ה' וגו' ושמענו ועשינו. מי יתן שיהיה ג"כ בלבבם באופן שהם ולבם יהיו שוים [הרי"ף]. ועיין דב"ר פ"ז א"ר מאיר מי גדול הגנב כו':