עץ יוסף על איכה רבה ג:י

קרא הקב"ה למלאכי השרת כו'. זה איתא לעיל פרק א' סימן א' ושם פירשתי עיי"ש:

לובש שחורים כו'. לעיל פרק א' אמר במקום לובש שחורים כו' תולה שק על פתחו. ולפי נוסחא דשם אתי שפיר דמייתי קרא אלביש שמים קדרית ולפי הנוסחא דכאן צ"ל שהלבשת השמים קדרות ושק רמז על הלבשת עצמו בדרך משל. כי השמים כסאו ופניו לא יראו:

קדרות. פחרות ושחרות:

הפנסין. פי' בלשון יוני עששית ובה נר דלוק:

אספו נגהם. הכניסו אורם:

אבק רגליו. מכלל שרגליו יחיפים [מת"כ]:

יושב ודומם. דאבל אסור להרבות בדברים כמ"ש האנק דום:

הוה פשיט קרייה. היה דורש הכתובים:

וכד הוי מטי כו'. וכשהגיע לאלו הפסוקים היה בוכה:

למה הרגזתני. מפורש בויק"ר ובפ"ק דחגיגה ששמואל היה מתיירא מיום הדין. וזה היה ענין ההתרגשות. ולכן היה רבי בוכה ומה אם שמואל היה מתיירא אנו על אחת כמה וכמה:

שאין בהם ממש. וכדאיתא בפ"ק דחגיגה אפילו שיחה יתירה שבין איש לאשתו היינו דברי שחוק שלפני תשמיש שאם שח שיחה יתירה בעלמא נכתבין לו לאדם על פנקסו. כלום תקנה יש לו:

נכתבין לו לאדם על פנקסו. אע"פ שאין כאן רמז לכתיבה רק להגדה. משום דכל מילי דנענש עלייהו נכתבין כדתנן וכל מעשיך בספר נכתבים לכן הזכיר כתיבה. ולכן אמר ג"כ ומי כותבן במקום מי מגידך:

נכתבין לו לאדם על פנקסו. בויקרא רבה גרסינן תו וקוראין לפניו בשעת מיתתו וע"ש מה שכתבתי:

ומי כותבן עושה שחר עיפה. אסיפא דקרא סמיך דכתיב ה' צבאות שמו. והכוונה שלכן היה רבי בוכה שהכותב זה הוא ה' שלפניו אין שכחה ולא העלם:

בקשו את ה' כל עמי הארץ. סיפא דקרא בקשו צדק בקשו ענוה אולי תסתרו ביום חרון אף ה'. ולהכי בכי כולי האי ואולי. כדאיתא בפ"ק דחגיגה. ור"ל שהענוה גדולה מכל מדות טובות כדאיתא בפ"ק דעכו"ם. ועם כל זה לא מהני בודאי אפילו להצילו מן הרע:

שנאו רע ואהבו טוב. וסיפא דקרא אולי יחנן ה' להכי בכי כולי האי מעשים טובים ומכל מקום כתיב אולי יחנן:

יביא במשפט. וסיפ' דקרא על כל נעלם ואיתא שם בחגיגה מאי על כל נעלם. אמר רב זה ההורג כנה בפני חבירו ונמאס בה שזה דבר מועט ונענש עליו. ושמואל אומר דהורג כינה היה אפשר להשליכה ולא להורגה בפני חבירו. ולכן אפשר שדין הוא שיענש על זה. אלא אף הרק בפני חבירו דאי אפשר לו בלי רקיקה מ"מ אם חבירו נמאס בה נענש ע"ז דאמרינן היה לו להבליעה בכסותו כמו לגבי תפלה. ולהכי בכי שעל דבר קל נענש [ע"ש במהרש"א]:

והדין יתן בעפר פיהו. וסיפא דקרא אולי יש תקוה. ועוד כתיב אחריו יתן למכהו לחי ישבע בחרפה. ובכי ע"ז ואומר כולי האי יסורים יקבל שיתן בעפר פיהו. ויתן למכהו לחי. וישבע בחרפה. ויהי' עודנו בספק אם תהיה לו תקוה [רש"י]: