עץ יוסף על איכה רבה ב:ח

הם לא פלשו אחר מדת הדין. כלו' שלא היה חטאם גמור להיותם חייבים דין גמור. וכן ענשם לא היה גמור. ולשון פילוש ענין גמר והשלמה. כמו נקב מפולש שניקב לגמרי מעבר אל עבר. ס"א גרסינן הם לא חיפשו [מוסף הערוך] ועיין מ"ש איכה א' סי' ג':

דרך קשתו אויב אכ"כ. קשה אילו הוה כתיב הכי הוה משמע דבאויב ממש מיירי. וי"ל דהוי מצי למימר דרך קשתו כי הוא אויב [יפ"ע]:

כאויב זה פרעה. והשתא ניחא דלא קאמר אויב דלא אתא למימר שה' אויב לישראל אלא שעשה כמו פרעה באבוד הבנים. והיינו ויהרוג כל מחמדי עין כדבסמוך שכן גזר פרעה על הזכרים. וכמו המן שבקש להרוג טף ונשים. וה"ק קרא תחילה דרך קשתו כפרעה כאילו אינו רוצה להרוג רק הזכרים. ושוב היה כצר שביקש להשחית הכל:

כאויב זה עשו. ולפי דרש זה מרמז הקרא אעשו והמן. וה"ק שבתחילה היה נראה שרצה להאריך להם כעסו כעשו שאמר יקרבו ימי אבל אבי. כדכתיב ונושנתם בארץ. ושוב מיהר לעשות כהמן שביקש בכל כחו למהר אבודם שהקדים ב' שנים למנין ונושנתם כדאי' בפ' המגרש:

אלו סנהדרין. שנהרגו ע"י נבוכדנצר כדלקמן בפ' יבשו לארץ. אי נמי כשנלכדה ירושלים כדכתיב ויקח רב טבחים את שריה כהן הראש וגו' וששים איש מעם הארץ הנמצאים וכו' והם שבעים סנהדרין כדאי' בפ"ק דסנהדרין ובבמד"ר פ' י"א ובשיר השירים רבה:

שפך כאש חמתו ד' שפיכות כו'. דק"ל שבמשל השפיכה היה ראוי לומר כמים ע"ד אשפוך כמים עברתי שלשון שפיכה לא יצדק אלא בדבר הניגר ויורד למטה כמים. והאש אינו כן אלא עולה למעלה ומתפשט לצדדים. להכי מתרץ שמשל השפיכה בכאן על הריבוי והפלגה. כמו שסתם שופך מערה כל מה שבכלי וע"ז אמר ד' שפיכות לטובה כו'. והכוונה שהשפעת הטובה והפלגתה מצינו בד' מקומות בלשון שפיכה. וכן ההיפך והוא הפלגת הכעס והנקמה בד' מקומות בלשון שפיכה. כי מבואר שבכל מקומות אלו לשון שפיכה נאמר על ההפלגה. ובכן לא יקשה מאמר שפך כאש. כי המשל של האש אינו לענין השפיכה כדבר הניגר ויורד מלמעלה למטה. אלא הוא משל לענין ההפלגה שהיא מתפשטת ואוכלת למרחוק לחים ויבשים. וזהו שאמר שפך חמתו בהפלגה וריבוי כאש שהיא מתפשטת למרחוק ואוכלת לחים ויבישים [יפ"ע]: