עץ יוסף על איכה רבה ב:כב

ארבעה אשמרות בלילה כו'. פי' במשמרות עבודת המלאכים ושיר שלהן נחלק לד' חלקים לרבי. ולשלשה חלקים לר' נתן:

העונה אחד מכ"ד לשעה והעת אחד מכ"ד לעונה. כצ"ל וכן הוא בירושלמי ברכות פ"ק:

כדי לאומרו. פי' שיעור שיאמר אדם מלת רגע. ופליג אמ"ד הרגע אחד מכ"ד לעת. דלפ"ז הוה אחד מי"ג אלפים תתכ"ד בשעה. וזהו הרבה טפי מכדי לאומרו. ואפילו כדתני שמואל נראה דלא אתיא. דכדי לאומרו הוא זמן מועט [יפ"מ]:

וששת אלפים ושמונה מאות. כצ"ל וכן הוא בירושלמי. ובברכות בבלי גרסינן שמונת אלפים וח' מאות ושמונים ושמונה. או אפשר שצריך להגיה כאן במקום וששת אלפים ושלשת אלפים שכן הוא בבבלי במסכת עכו"ם דף ד' ע"ב:

רבי זריקא ור' אמי בשם ר"ש בן לקיש טעמיה דר' כתוב. כצ"ל וכן הוא בירושלמי. ופי' מדכתיב חצות לילה וגו' וכתיב קדמו עיני אשמרות. אלמא שד' משמרות הוה הלילה. ומחצות לילה עד אור היום יש שני משמרות:

מ"ד טעמא דר' ניחא. פי' ניחא הכתובים ולא סתרי אהדדי. אבל לר' נתן סתרי אהדדי:

מ"ד טעמא דר' נתן ראש כו'. ר"ל טעמא דר' נתן מדכתיב ראש האשמורת התיכונה. ואין תיכונה אלא כשיש אחד לפניה ואחד לאחריה. וזהו כרבי נתן שס"ל ששלש משמרות הוה הלילה אבל לרבי יקשה היאך קרא לה תיכונה. והדר קאמר ור' נתן מה מקיים חצות לילה. ר"ל מה מקיים ר' נתן טעמא דרבי. ע"ז מתרץ פעמים חצות לילה כו':

וישן עד ראש האשמרות התיכונה. זהו קדמו עיני אשמורות:

סעודת מלכים. פירוש שמלכים אחרים סועדים עמו ואז היה מאריך בסעודתו:

בין כך ובין כך וכו'. רצה בזה שלא תקשה לך לכ"ע אעירה שחר דמשמע דבשחר הוה קם. דההוא פירושו דלעולם לא מצאו השחר ישן. אלא הוא היה מעורר השחר. שהיה נעור מחצות או מקודם:

איתער יקרי כו'. ר"ל שדוד אמר ליצרו עורה ולא תישן כמחשבותיך לחוש לכבודי כי אין לחוש לכבודי לגבי כבוד ה'. שכבודי אינו כלום לפני כבוד בוראי ברוך הוא לפיכך אני מעורר השחר. והשחר אל יעירני. שיאור היום ויעירני משינתי:

אנא מעורר שחרא. דייק זה מדכתיב אעירה ולא כתיב אעורה:

והיה עומד ומנגן בו בלילה. ומסיים בירושלמי כדי שישמעו חבירי תורה. ומה היו חבירי תורה אומרים ומה דוד המלך עוסק בתורה אנו על אחת כמה וכמה:

והיה כנגן במנגן אכ"כ אלא כנגן המנגן. ומשמע הידוע למנגן מאליו [פני משה]:

ומה מקיים רבי קרייה דר' נתן. ר"ל ואיך מפרש רבי הפסוק ראש אשמורת התיכונה שהביא ר' נתן ראיה לדבריו ששלש משמרות הוה הלילה כדלעיל ומתרץ רב הונא סופו של שניה כו' שמתוכת הלילה פי' שממציעות ומחלקין הלילה באמצע [מת"כ]:

אילו נאמר תיכונות יאות הות. פי' תיכונות לשון רבים מורה על שני אשמורות. אבל תיכונה כינוי ליחידה. לכן מתרץ רבי מני אליבא דרבי שהאשמורה הראשונה אינה מן המנין שעדיין הבריות נעורים לכן אמר האשמורת התיכונה כי לא ישימו משמרות במחנה רק בשלש משמרות הלילה שהעם ישינים. כי באשמורת הראשונה שהכל נעורים אין צורך למשמרות. והאשמורת התיכונה היא האשמורת השלישית מהלילה שהיא תיכונה למשמרות המחנה:

דעד כדון לא אתא עידן. פירוש שעד השתא לא בא הזמן שיעמדו משמרות: