עץ יוסף על איכה רבה ב:טו

סיקוסים ניתן לעין. פי' גבול ותכלית עד היכן יוכל לבכות. ואם יוסיף תתקנקל הראיה והיינו כלו בדמעות עיני בריבוי הבכיה. וי"ג בהדיא סיקוסים ניתן לעין כמה להוריד ממנה דמעות. ואם מוריד יותר מכאן היא נסמית:

דמעת הסם. יש סם חזק כשמריחו עיניו זולגות דמעות:

ודמעת החרדל. כשאוכל ממנו הרבה:

ודמעת קלורית. הוא כחול אדום דומה לאחד ממיני דם ומפסיק הדמע. ובשעה שכוחלין בו העין דומעת:

שלש דמעות רעות כו'. ופי' דמעת בית הכסא. הבא מריח בית הכסא. וכן מחמת דוחק הנפנה. שהאדם לפעמים יש לו עיצור רב ומתקשה בהוצאת הריעי עד שבשעת עשיית צרכיו זולגות עיניו דמעות וזו קשה. ואמר המקונן על ישראל כי השלשה דמעות איתנהו בו. וזהו שאמר בדמעות בפת"ח תחת הבי"ת ולא אמר בחיר"ק. לרמוז על שלשה דמעות הידועות כי כל פת"ח מובלע בו ה"א הידיעה. והשלשה דמעות הן אחת דמעת הבכי. גם דמעת בית הכסא לפי שחמרמרו מעיו ויש לו חולי מעיים. וגם דמעת העשן רמז לדמעת עשן אש השריפה אשר שרף ה' (לחם דמעה). ומה שאמר המקונן נשפך לארץ כבדי הוא רמז על בן תשחורת שהוא קשה מכולם כדלקמן בסמוך:

תשחורת. בחור שהוא שחור הראש (יפ"ע):

ריסי עיניה. שער שבבת עין היה נופל ונכפל על העין מרוב דמעות (רש"י):

אסייא. רופא:

כחול כו'. כחול העינים מן כחול שלי ואתה מתרפא. ובספר ישן יש שאמר לה שתקח עצם מעצמיו ותטחן אותו עד אשר דק ותכחול בו את העין ועשתה כן ולא הואל לה הלום. לקיים מה שנאמר כלו בדמעות עיני (מת"כ):

מנשמה. תתרפא:

דנחת כבדיה. שהוריד הכבד ונתקע ממקומו מן הבכי שבכה עליו בצערו. ואמר כבר נשפך כבדו מרוב בכיתו עליו ולא הועלתי כלום. והכוונה בכאן לומר שמאמר הכתוב כלו בדמעות עיני ונשפך לארץ כבדי לומר שאע"פ שבכיתי עד שאירעני כן לא הועלתי כלום. כי לא שמע ה' קול בכיי: