עץ יוסף על איכה רבה א:נג

יאשיהו אמרו. כדמסיים דירמיהו שמע שאמר כן בשעת מותו. ונכתב זה במגילות קינות דקשה סילוקן של צדיקים מחורבן בהמ"ק כדלעיל פ' ותרד פלאים. ועוד שבמותו נפלו רבים מישראל. ועיין בתרגום:

אחרי כל זאת אשר הכין יאשיהו. הפסוק קובל ומקונן על יאשיהו שלא נעשה לו נס כמו לחזקיהו שכתוב בו אחרי הדברים והאמת בא סנחריב על חזקיהו ונעשה לו נס (רש"י שם):

עלה נכו פרעה. נכו נקרא כן על שם שהיה נכה רגלים:

בכרכמיש על פרת. על מלך אשור כדכתיב במ"ב כ"ג רצה לעבור דרך א"י. ופרעה נכו לא היה יכול לבא עליו דרך נהר פרת אם לא יעבור דרך א"י שהרי מצרים היא בדרומה של א"י ונהר פרת בצפונה של א"י:

בקרקסיין. פי' יד הנהר (יפ"ע):

מה לי ולך מה לי עליך ומה לך עלי. וכי אויבים אנחנו זה לזה. לא עליך אתה היום היום הזה אינני הולך עליך. ואמר אתה לתוספת ביאור. אל בית מלחמתי אל מקום מלחמתי והוא מלך אשור:

ואלהים אמר לבהלני. פי' למהרני ולזרזני ללכת בבהלה על אשור:

מפי הקב"ה אני עולה. אולי שמע מפי ירמיה בדבר ה' למהר ללכת על אשור. ולכן אמר ליה אל תעכב ע"י מללכת. או אפשר שהיה יודע נבואת ישעיה שאמר וסכסכתי מצרים במצרים. וכן משמע בפרש"י בד"ה:

זה לשון עכו"ם. ולא כאלהים קמא כי אלהים אשר עמי לא יאמר נכו עליו כי אין ה' עמו ודאי אלא רחוק מכליותיו. ועוד דהשתא ניחא דטעה יאשיה להלחם עמו בלי רשות. כדאי' בתענית דף כ"ב אמר הואיל וקא בטח באליל יכילנא ליה:

זה ירמיהו שאמר ליאשיהו. בתענית דף כ"ב איתא מפני מה נענש יאשיהו על שהיה לו למלוך בירמיהו ולא נמלך:

וסכסכתי מצרים במצרים ולא הבינותי מה ענין זה לכאן. כי מלחמה זו עם מלך אשור היתה. ושמעתי שגם עם הנלחמים עם פרעה נכו היו ג"כ מצרים. וזהו וסכסכתי וכו' שילחמו עם מצרים:

וחרב לא תעבור בארצכם. ומסיים בתענית מאי חרב. אי נימא חרב שאינה של שלום הכתיב ונתתי שלום בארץ וגו' (ופרש"י ולמאי הלכתא כתביה רחמנא לאידך קרא וחרב לא תעבור בארצם) אלא אפי' חרב של שלום ע"כ. וכיון דאמר הקב"ה שלא יעברו נמצחו הם עוברים על דיבורו של הקב"ה. לכן אלך ואלחם בם. ואע"ג דירמיהו א"ל שלא ילחם. י"ל שכיון שירמיהו לא אמר ליאשיהו מפי הקב"ה בנבואה שיחדל ממלחמה זו אלא אמר כך מקובלני מפי ישעיה כו' חשב יאשיהו כיון שבטח פרעה בעכו"ם שלו כמו שאמר לו חדל לך מאלהים אשר עמדי. לא יתקיים זה בימיו שהוא צדיק וגם דורו הם צדיקים לפי מחשבתו וכדכתיב וחרב לא תעבור בארצכם. שדברי מי יקום דברי הרב או דברי התלמיד:

והוא לא היה יודע. הקשו התוס' למה נענש והלא דרש את המקרא והסכים להלכה. ותירצו שהיה ירמיהו מתנבא רעות על ישראל בימיו ומוכיחן על עונותיהם. והו"ל לידע שהיו בישראל תועבות נסתרות. וכיון שלא חשש לכך ה"ל כאילו אינו מאמין בדברי הנביא:

שכל דורו עובדי עכו"ם היו. בנ"א גרס תו בסתר ליצני הדור מה היו עושים היו נותנים חצי צורה בדלת זו וחצי צורה בדלת זו הוה משלח זוג וכו' מן דהוון תרעין תרעייא הוה משתכחא קיימא מלגו ע"כ. ולא גרסינן הוו תמן וכו' עד לפיכך. ולפי גירסתנו יש לפרש שכשהיו הדלתות נפתחות לא היתה העכו"ם נראית שהיו הדלתות מכמה קרשים נגללות זו לפנים מזו כדלתות ההיכלות וע"י כן לא היתה העכו"ם נראית שהיתה חקוקה מקצתה בקרש זו ומקצתה בזו ונסתרת לפנים בגלילתם. ומשיצאו התלמידים אמרו סגרו הדלתות אחריכם ומשסגרו הדלתות היו הדלתות שהצורה בהן מתחברות והעכו"ם נראית לאותן שמבפנים. והיה בעל הבית אומר על אותן התלמידים משבאו ותקנו ר"ל הם באו לתקן שקלקלו הצורה. שהרי בסגירתן חזרה לקדמותן הצורה לשלימותה:

שלש מאות חצים. נראה דזה ע"ד הפלגה. וכן משמע בתנחומא ס' מסעי סי' י"ב. ור"ל שירו בו חצים הרבה מדכתיב ויורו היורים דמשמע יורות הרבה הורו המורים:

מצית אחריו. מקשיב דבריו. ובתענית איתא חזייה דהוה קא מרחשן שפוותיה אמר דילמא ח"ו אגב צעריה קאמר מילתא כלפי שמיא. גחין עליה שמעיה דהוה מצדיק דיניה על נפשיה וקאמר צדיק הוא ה' כי פיהו מריתי:

פיהו ופום סרסוריה. ר"ל מדאמר פיהו ולא אמר פיו ריבה גם פי סרסורו. ור"ל פיהו כי את פי ה' לא שאל. ופום סרסורו ירמיה שאמר ליה כך מקובלני כדלעיל: