עץ יוסף על איכה רבה א:נב

כתיב מי יתן ראשי וגו'. ואבכה יומם ולילה:

למלך שבנה פלטרין. עיקר מדרש זה הוא בב"ר פ"ה ופ' כ"ח ע"ש ביאורו. אמנם כאן הביאו לומר שיהיו המים מזומנים לבכייתו על חורבן הבית שנא' מי יתן ראשי מים. או מי יתן ויהיה כמו בראשית הבריאה שהיה העולם כולו מים במים. וכן מצאתי בילקוט וכדמסיק לבסוף [מ"כ]:

עמדו דור אנוש. כדכתיב אז הוחל לקרא בשם ה' והוא לשון מרד כדאי' בב"ר פ" כ"ג. וס"ל שבדוד אנוש ג"כ לקה העולם במים כדאי' בב"ר פ' הנ"ל [יפ"ת]:

יחזור העולם לכמות שהיה. והיינו מי יתן ראשי מים. פי' מה שהיה בראשונה שהיה העולם כולו מים:

שנא' ויהי הגשם. שמים אלו היו מוכנים מתחילה לזה כמש"ה יקיו לי המים מדקאמר הגשם בה"א הידיעה משמע המוכנת. וכן כתב רש"י ז"ל שנא' ויהי הגשם הוא הגשם שהיה מששת ימי בראשית [יפ"ת]:

וצנית. פירושו סל כמו צנא מלא קרא. ור"ל שהיה לו מקלו ותרמילו שממנו היתה לו פרנסתו בצמצום:

וסיגל. אסף ואצר:

אמר הקב"ה מי יתן ראשי מים. ששם היתה שכינתו בראשית בריאת העולם שנא' ורוח אלהים מרחפת על פני המים [מ"כ]:

כתיב אלה אזכרה. דרש פרשה ציון בידיה שהיתה מפרשת בקינתה מקומותיה שהיתה שמחה בהן בעליית הרגל. לשון מציב לו יד [יפ"ע]:

בשך. ענין גדר כמו הסר משוכתו:

ואילנות מסככות. במדרש תהלים יש שהיו עושין כמין סוכה והיו הולכין תחתיהם [מ"כ]:

תלויה לשמש. הראש תולה לשמש ואין צל עליו:

ועכשיו בצילן. של מלכיות. ע"י שהיו צריכין להקרא בשם אספסיאני טרכיני כדמסיק נמצא שהיו עולין בצילן של מלכות [יפ"ע]:

מפומעים. היינו פמייס:

אספסיאני כו'. שמות של הקסריים:

בדרכים היו אומרים עומדות. כן הוא בירושלמי פ' בתרא דבכורות. אמנם המיימוני והסמ"ג כתבו שבדרכים היו אומרים שמחתי באומרים לי בית ה' נלך. וכשבאו בשערי ירושלים אומרים עומדות היו רגלינו כו' [מ"כ]:

דמומח כו'. בשתיקה אני עולה ובשתיקה אני יורד דריש אדדם כמו אדומם [מת"כ]. והלכו בדממה משום שגזרו שלא להעלות בכורים [מדר"א]:

בכיה סלקא. בבכיה אני עולה בבכיה אני יורדת:

געגעא. פי' הערוך אמת המים שהולך וגועה והומה. ודרש חוגג כמו הוגג לשון געגע ובשוח"ט גרס וז"ל חוגג לשון יוני הוא חוגים שלמים כשם כשאין לחוגים של מים שיעור כך לא היה שיעור לישראל כשעולים לרגל לכך המון חוגג (מ"כ):

טמשא. פי' טמון ומכוסה:

הוה מחי ליה כו'. היה מכה אותו ואמר הבן חטאתי והסכלתי עשו:

שנא' אין הוה לה. עיין מ"ש לעיל סימן כ"ז:

חלמיש לנוה כו'. בחלמיש היו יושבים צוררי ישראל ובנוה שהיה סמוך לה היו יושבים יהודים והיו מצירים אותם וכן כולם. כדאיתא בקדושין ע"ב ובויק"ר פ' כ"ח. ובחזית פ' כשושנה: