עץ יוסף על איכה רבה א:לד

בימי עניותה. משום שזכירה היא על מה שעבר ואם עדיין בימי עניה. איך שייך לומר זכרה. לכך פי' כמו בימי עניה ע"ד כי ששת ימים עשה ה' וגו'. שפירושו בששת ימים. והוי"ו של ומרודיה נוספת ובתיבת כל מחמדיה חסר וי"ו [אלון בכות]:

נפל תורא. כשנופל השור רבים שוחטים קמים עליו. אף כאן משנפל ביד צר אין עוזר לה:

דהכא בבבל אמרין. כשנופל השור מיד משחיזין הסכין וזריזין לשוחטו:

כד תספון כלה. חוזר למעלה לראש הענין ופירש כשמכין הכלה לאחר חופתה היא זוכרת ימי החופה שהיו הכל מהללים ומשבחין אותה. וכן הבן כשהולך יחף בעירום ובחוסר כל הוא זוכר השלוה והטובה שהיה לו בבית אביו וקודם לזה לא הרגיש בטובתו. כן ירושלים בימי עניה היא זוכרת המחמדים והטובה שהיה לה מקודם [מ"כ]:

תספון. לפי הענין הוא לשון הכאה ויסורין [מ"כ]:

על שבתותיה. ר"ל שהם מפרשים שחקו מלשון שחוק והיתול כי רצו להעבירם על דת ושחקו על שבתותיה והיו מכריחים אותם שיחללו את השבת:

ד"א על שמיטותיה. רצה לפרש שחקו מלשון שמחה ולא מלשון היתול. ואמר ששמחו ושחקו על שהם ביטלו שמיטות הארץ כי העון הזה היה סבה שנמסרו בידם כדכתיב אז תרצה הארץ את שבתותיה בהשמה מהם ועל כן שחקו ושמחו על משבתיה:

ד"א זה ריב"ז. רצה גם הוא לפרש שחקו מל' שמחה ששמחו על ריב"ז ששבת מתוכה ויצא מן העיר כדאי' לעיל. שאם היה ריב"ז בירושלים אולי זכותו היה מגין עליהם ואתם ששבת מתוכה שמחו ושחקו כי ידעו כי בצאתו מן העיר פנה זיוה והדרה של עיר. או אפשר ששמחו מפני שכשראו את ריב"ז בורח מירושלים ידעו ונתבשרו במפלתן של ישראל [לחם דמעה]: