עץ יוסף על איכה רבה א:יט

מעשה בר"י. בעירובין דף נ"ג משמע שהלך בדרך חדש בתוך שדה זרוע. ולכן אמרו לו לסטים שכמותך כבשוה שלא ברשות כבשוה:

זו קרובה ודחוקה כו'. כוונת התינוק היה זו קרובה שמקצר בדרך. אבל היא רחוקה וארוכה למצוא מבוא העיר מפני גנות ופרדסין המקיפין העיר. וזו רחוקה שמאריך בדרך וקרובה שמוצא מבוא העיר פנוי ליכנס. אבל ר' יהושע הבין בהיפך ותפס לשון ראשון דהיינו זו קרובה למצוא מבוא העיר ורחוקה באריכות הדרך. וזו רחוקה למצוא מבוא העיר מפני גנות ופרדסים וקרובה בהליכת הדרך. ולכך הלך בזו שאמר ליה שקרובה ורחוקה לפי הבנתו. ואמר לו בני וכי זו דרך קרובה לעיר [מהרש"א]. והתינוק השיב לו אתה חכם שבישראל וכו'. וכשהבין ר' יהושע כוונת התינוק שמח ואמר אשריכם ישראל כו':

אילו בעית כו'. אילו היתה אמי רוצה שתדע מה שבתוכה לא היתה אומרת לי שאכסנו:

מימיה כו'. כלומר מתוקים או מרים ומה טבעה:

והבצלים מרובים. ואף שמימיה רעים לא יזיקו כי השום והבצלים יהיו לרפואה ולהטעים את המאכל [יפ"ע]:

במעשה רבקה. שאמרה שתה אדוני וגם לגמליך אשאב:

כמעשה אליעזר. שנתן לה צמידים על ידיה ונזמים:

ואין מגיהין כו'. פרש"י כשהשמש מערה מן האלפס לקערה אין מנהג להניח כלום באלפס לצרכו. אבל כל אחד ואחד מניח פאה בקערה ומחזירה לשמש והוא מאכל שמש וצ"ל שהיא עשתה לו מעשה אלפס:

הקדיחתו. שרפתו כמו כי אש קדחה באפי כלומר נתנה בו מלח יותר מדאי [רש"י]:

לא מיעטת כו'. שהרי אכלת פת מרובה:

למה לא הנחת כו'. בשני פעמים הראשונים: