עץ יוסף על איכה רבה א:יב

חד מאתינס כו'. הביא מעשה זה להורות כי אפי' עבדים הפחותים שבישראל היו חכמים מאוד. כי חד מאתינס עיר החכמה בא לירושלים ללמוד לשון חכמה. והוא מ"ש בפ' כיצד מעברין ר' אבהו כי הוה משתעי בל' חכמה כו' ע"ש. דהיינו לדבר בלשון צח וקצר שלא יהא נשמע לכל אדם:

עבד תלת שנין. עשה ונתעכב שם ג' שנים ומחצה ללמוד לשון חכמה. ולא היה יכול ללמוד. ואחר ג' שנים ומחצה קנה עבד שהיה עור באחד מעיניו. שלא ידע להזהר אפי' במום שבגלוי כזה. ולכן תמה על עצמו ואמר בתר ג' שנים ומחצה שטרחתי ללמוד עניני חכמה ולא הועיל לי כלום עד שקניתי עבד עור באחד מעיניו:

א"ל חייך כו'. אפשר שהיה רוצה לחזור כיון שהיה מקח טעות. וא"ל המוכר אל תתמה על החפץ. בחייך שהוא חכם הרבה מאד ומביט למרחוק אע"פ שהוא עור. ולכן תיכף דנפקון מן פילי הם יצאו מן העיר התחיל להראות חכמתו ואמר לאדונו גוד פירוש מהר והמשך עצמך לילך במהירות שנגיע לאנשי לוייה ההולכים לפנינו:

א"ל ואית לוייתא קומינן. וכי יש לוייה לפנינו כלומר מנין אתה יודע זה:

אנקא. פי' גמל נקבה:

בחד פרגא. צ"ל בחדא פדנא. ופירושו באחת משתי עיניה מלשון פדנת דתורא וכפירש"י על פדן ארם [משנת דר"א]. וא"א כתב שצ"ל בתדא עינא:

ובטנה תרין כו'. והיא מעוברת תאומים. וטוענת עליה שני נודות אחד של יין ואחד של חומץ. ורחוקה ממנו ד' מילין לכל היותר. והגמל המוליכה הוא נכרי ולא ישראל:

עמא דתביר קדל. צ"ל עמא דקשי קדל [א"א] פי' עם קשה עורף. ומזה נראה שהעבד היה ישראל ואפשר שמכר עצמו מפני דחקו. וזהו שאמר ליה אתה מעם קשה עורף ואתה עור באחד מעיניך מניין אתה יודע שהיא סומא באחת מעיניה. אמר ליה העבד אתה רואה בעיניך שצד אחד מהדרך שהיה בו עשבים הנה נאכל והצד השני אינו נאכל כי מצד שיש לאנקה עין היא רואה ואוכלת. והצד האחר שאינה רואה לא אכלה:

רבעית לה כו'. כי שכבה באמצע הדרך ונראית באבק דרכים מקום התאומים:

מן מטפיתא. פי' מן הטפות שנטפו בתוך האבק של היין הוא מסתפג כלו' נבלע כמו בתוך הספוג. ושל חומץ אינו נבלע אלא תוסס פי' מבעבע על הארץ. ואנו רואין בין רגלינו הטיפות שנפלו כשעבר הגמל במקום הזה מצד אחד הטיפין שוקעין בקרקע ומצד השני צפון ועומדין:

דאשתין. לשון שתן כלו' שהשתין והטיל מים באמצע הדרך:

בחד זוייא. בזווית אחד:

פרסתיה. מקום דריסתו של הגמל ניכר לבקיאין וחכמים עד ד' מילין: