עץ יוסף על איכה רבה א:יא

חד מאתינס. גם זו מן ההוכחות על חכמתן של אלו התינוקות שאפי' שרבן לא היה שם מ"מ היו יודעים להשיב:

על לבי ספרא. פי' נכנס לבית הספר ששם התינוקות יושבין לפני רבן. ורב שלהם לא היה שם עמהם. והיה שואל להם דבר חכמה והיו משיבין אותו:

תא נעביד כו'. בא ונעשה בינינו שכל מי ששואל דבר חכמה ומנצח בו את חבירו שאינו יודע להשיב. שיקחו לו את בגדיו. והוא אמר להון הן משום שהיה מחזיק את עצמו לחכם:

דאת גבר סב. שאתה איש זקן וכתיב והדרת פני זקן:

אתון דבני אתרא. מקדמין לי אתם בני העיר ואני איש נכרי לכן אתם תקדימו לשאול:

תשעה נפקין כו'. ט' יוצאין ושמונה נכנסין ושנים מוזגין המשקה ואחד שותה המשקה וכ"ד הם משמשין אותו ולא היה יודע להשיב להם. עמדו ולקחו בגדיו. ובא לו אצל ר' יוחנן רבם:

אהה. לשון צעקת חמס כד"א אהה ה' אלהים:

כל הדא כו'. כ"כ רעה גדולה יש ביניכם שכשבא איש אורח אליכם אתם באים ולוקחים את בגדיו. והנה זה האיש כסה חרפתו ולא ספר כל המעשה רק קנטר בדברים לר' יוחנן שעושים תחבולות כדי ליקח בגדי האורח על לא חמס בכפיו. אבל ר' יוחנן הבין זה וא"ל דילמא דבר שאלה אמרו לך ולא יכולת להשיבם וא"כ זה דינך כיון שהלכת לנצח אותם. וזה הודה בע"כ ולא בוש. ואמר לר' יוחנן אמת הדבר:

אמר ומה אמרון לך. כלומר אינו מן הראוי שאני אצוה שיחזרו לך בגדיך כיון שתנאי הותנה ביניכם. אמנם אני אגיד לך מה שתשיב להם ובזה יחזרו לך בגדיך:

ירחי דבטנתא. חדשי ההריון:

דילידתא. ירחי ההריון עד הלידה הם תשעה בסתם אשה. ושמונה הנכנסים הם שמונה ימי המילה. ושנים המוזגים אלו הם ב' דדי אשה שמניקין את הולד. ואחד השותה הוא התינוק הנולד. וכ"ד המשמשין אלו ירחי היניקה שכך הוא הזמן שהאשה מיניקת את בנה:

לאלתר כו'. מיד הלך לבית הספר והשיב להם כך:

ונסב מנוי. ולקח בגדיו מהם:

וקרין עליה כו'. שהם הבינו כי לא מלבו היו הדברים. וקראו עליו לולא חרשתם וגו' כלו' יודעים אנחנו כי לא מלבך הוצאת מילין והרב שלנו לימד אותך: