עץ יוסף על איכה רבה, פתיחתא טז

פתח דרכך ומעלליך. בעי לפרש שאיכה ישבה קאי על סילוק שכינה וכדמסיק כי נגע עד לבך. ואגב דריש נמי בסנהדרין [יפ"ע]:

להזקק ללגיונותיו לספק להם פרנסתם בריוח ובמילוי:

במדבר או בישוב. לא במדבר. במדבר כתיב הנני ממטיר כצ"ל. ופי' דכיון דשבחו של מלך בהספקתו צרכי מזונות חיילותיו במדבר הוא טפי מבישוב. שבמדבר הם קשי המציאה. והשי"ת שספק צרכנו במדבר מכ"ש שהיה לו כח לספק בישוב. ומה זה דבמדבר נתן לחם ומים ומסך. ובא"י חסרנו כל אלה [יפ"ע]:

במדבר כתיב הנני ממטיר. אע"ג דטפי מהנך הוו נמי במדבר דהיינו רחיצה בשר ולויה כדאי' בב"ר פ' מ"ח לא חש הכא להזכיר אלא אכילה ושתיה וכסות דצריכי טפי. אפי' אלו חסרו:

צפד עורם על עצמם. ולא הגין עליהם ענן למסך ומסתור [מת"כ] דמחמת היותם לחורב ביום מבלי מחסה קאמר. מדכתיב לא נכרו בחוצות משמע מצד היותם בחוץ [יפ"ע]:

מי עשה לו דרכך ומעלליך. דלעיל כתיב רוח צח שפיים במדבר דרך בת עמי לא לזרות ולא להבר. וס"ל שהוא משל על אלה שהיו במדבר לישראל ועתה אינם דהו"ל כאילו היה להם רוח צח במדבר. ועכשיו אין להם רוח לא לזרות ולא להבר. וע"ז קאמר קרא דבתריה דרכך ומעלליך עשו אלה לך [יפ"ע]:

אורחתך. דרכך ומנהגיך:

בישאתא. פי' הרעים:

ועובדיך. פי' ומעשיך:

מרידאתא. פי' מורדת כלו' דרכיך ומנהגים שלך הרעים ומעשיך שעשית מרד למרוד בהקב"ה:

לבי לחוקקי ישראל. ר"ל ברק ודבורה אמרו שכל ישראל לבם לחוקקי ישראל. הרי דסנהדרין לבם של ישראל. וזה שסיים וכיון שהם מכעיסין אותי כו' ר"ל שהקב"ה אומר אף שאני אוהב את הסנהדרין כשישראל כשרין אבל כשהן מכעיסין אותי אין לבי לחוקקי ישראל:

אמר הקב"ה כי נגע. צריך להיות ד"א כי נגע [א"א]: