עץ יוסף על איכה רבה, פתיחתא יד

ויהרוג פקח בן רמליהו וגו'. ביהודה מאה ועשרים אלף ביום אחד הכל בני חיל בעזבם את ה' אלהי אבותם. ועיין בפ' חלק ותראה שחסר כאן. וכוונת המדרש שבין שהקב"ה מראה להם פנים של רוגז. ובין שמראה להם פנים שוחקות אין להקב"ה מהם נחת. ומפרש ואמר רגזתי עליכם ר"ל על אחז מלך יהודה ועמו בימי פקח בן רמליהו שהרג מיהודה ובנימן מאה ועשרים אלף ביום אחד. וגם מלך ארם הכה בהם וגם ביד מלך ישראל נתן ויך בו מכה גדולה. וכיון שראה אחז שצרתו יותר מכל מלכי יהודה שהיו לפניו שלא היו עו"א כמותו. א"כ היה לו ללמוד שבשביל שהוא עובד אלילים באת לו הצרה הזאת. מ"מ כתיב בו [שם] ובעת הצר לו ויוסף למעול בה' וגו'. וכן בהיפך אמציהו עשה הישר בעיני ה' והצליח במעשיו כדכתיב ואמציהו התחזק וגו' ויך את בני שעיר עשרת אלפים ועשרת אלפים חיים שבו בני יהודה וגו'. והיה לו ללמוד שבשביל שאינו עובד אלילים הוא מצליח. ובשביל שיש בו מדת ישראל רחמנים. וכתיב בו ויביאום לראש הסלע וישליכום מראש הסלע וכולם נבקעו. שהא מדת אכזריות והפך צווי של הקב"ה. וגם כתיב בו בהצליחתו. ויבא את אלהי בני שעיר ויעמידם לו לאלהים ולפניהם ישתחוה ולהם יקטר:

תחת כפי המלח. שהיו שם סלעים שחוצבים מהם מלח. והתחתית שביניהם נקרא גיא מלח. ופי' כפי סלעים:

תחת כפויי המלחמה. זהו פי' אחר על וילך גיא המלך שהמקום אשר עליו אדום הכפויים ונכבשים במלחמה. נקרא מלח על שם זה. ומלח לשון מלחמה. בהפך אותיות. ור"ל שהלך בקשרי המלחמה:

אלא בחרב. שסתם מיתה האמורה בב"נ הוא בסייף כדאמרינן בפ' ד' מיתות:

וכולם נבקעו וכתיב ויהי אחרי בוא אמציהו וגו' ואין נחת וכו'. כצ"ל [א"א]: