עץ יוסף על דברים רבה ח:ד

כי חיים הם למוצאיהם. ולכל בשרו מרפא:

קילורית לעין בויק"ר פ' מצורע איתא ומסקרות עינים ריש לקישאמר בקילורית אדומה. ופי' הערוך כחול אדום ודומה לאחד ממיני דם ומפסיק הדמע:

מלוגמא בלשון יוני ורומיי רטיה ומזור [מוסף]:

כוס עיקרין מין רפואה היא:

מלוגמא למכה דכתיב כו' לבני מעיים דכתיב ושקוי לעצמותיך. בעירובין פ"ה אי' חש בבני מעים יעסוק בתורה שנא' רפאות תהי לשרך. חש בעצמותיו יעסוק בתורה שנא' ושקוי לעצמותיך:

למי שמוציאן מפיו כי באמת א"א למוצאן כי אם ע"י התגלות הפה לדבר בהם שעי"ז יוציאם מהכח לפועל. וא"כ ההוצאה והמציאה אחד הוא במובן:

לאחרים וזהו למוצאיהם למוצא אותם החוצה ללמד לאחרים. כי מתלמידיו יותר מכולם. כי עי"ז יתרחב הדבר ויצא הדין לאמיתו:

למי שממציא אותה פי' למי שגומר כל המצות כולם. מנין שנא' [דברים ח'] כל המצוה עד שתכלה כל המצות. דכל משמע כל המצות ואיך יאמר מצוה בלשון יחיד. אע"כ שפירושו שיעשה מצוה אחר מצוה עד שתכלה כולם. כי האדם אינו עושה כל המצות ביחד רק זה אח"ז במועדו ובזמנו:

לרמ"ח איברים שבו שרמ"ח מצות עשה הם כנגד רמ"ח איברים. וזהו שסיים שם בכתוב כל המצוה למען תחיון ורביתם וגו':

הרי כי המצוה הזאת. הכוונה כמ"ש הבחיי וז"ל כי המצוה הזאת מאמר זה על התורה כלשון כל המצוה. וכתב הא"א זה המאמר וגם האחרים הבאים אחר זה. שבאים להזהיר את האדם שאם יעשה מצוה שיגמור אותה. רבינו בחיי אין גורס אותם כי אם בסדר עקב על פסוק כל המצוה. שעל פסוק כל המצוה שייך שפיר הדרש הזה שהתורה רפואה לכל הגוף משום שכתוב שם כל המצוה אשר אנכי מצוך היום תשמרון לעשות למען תחיון ורביתם:

ד"א כי המצוה הזאת א"ר חייא כו'. אפשר שס"ל כרבי יוחנן שם בסנהדרין שאפי' לא למד אלא חק אחד ניצול מדינה של גיהנם. לכן מפרש כל המצוה שיגמור כל המצוה. וכן פי' כי המצוה הזאת לומר שיגמור אותה המצוה ודרש המצוה לשון מצוי. שימצה זאת המצוה שהתחיל לעשות:

גורם שיקבור אשתו ובניו. כלו' שנהרס ביתו. לפי שיותר קשה מי שמתחיל ואות הוא שמכיר ומחבב את המצוה. ואח"כ אחר שאינה גומרה אות היא שמבזה ואז יענש ח"ו:

וכתיב וימת ער ואונן. ואי לאו האי חטא דיהודה לא היו נענשים כיון דלא היו רק בני ז' שנים כמפורש בס"ע ולא היו בני עונשין [רש"א]:

על שמו שגמר אף שלא התחיל בה. מאחר שע"י גמרו נגמר הדבר בשלימותו:

שנא' ויקח משה את עצמות יוסף עמו. וליכא למימר על ידי שלוחו כמו ויבן שלמה את הבית דא"כ עמו למה לי:

וע"י שלא הכניסן לא"י כו'. ולא נענש על זה משום דאנוס הוה וכדפרש"י בפ"ק דסוטה [יפ"ת]:

ולמה קברו אותו בשכם: משום דשכם מקום מוכן לפורענות כדאי' בפ' חלק. לכן קשה ליה למה קברו אותו בשכם:

אמר להם יערב עליכם. ובנמשל הוא אמת שאתם קיימתם גזירתי ע"י מכירת יוסף ועבדום וענו אותם וגו'. אבל עכ"פ החזירו הקנקן היינו עצמותיו למקומו:

בשכם מכרו כו' אחיך רועים בשכם. פרש"י ודותן דכתיב בקרא היינו כפר הסמוך לשכם ונקרא על שם שכם:

הוי כי המצוה הזאת. וסופו כי קרוב בפיך ובלבבך לעשותו. כלו' להתחיל ולגמור שזה בלב בהתחלה והפה בגמר: