עץ יוסף על דברים רבה ה:ט

רבי יוחנן וריש לקיש. מאמר ריש לקיש ליתא כאן. ובפתיחתא דאסת"ר סי' ט' אי' בשלימות ע"ש:

חנף כו' מנהיג את הדור. ר"ל שוטר חנף אף שאין בידו להרע בהדיא בפרהסיא שאימת מלכות עליו מ"מ קשה מאד. שיטה משפט ויזיק מבלי שירגישו בו. ומלכות דקרא היינו כל מין שררה:

ולפרוח באויר כי האדם בעל ריב בטבע. ואם לא תהיה הנהגת המושל ביניהם איש את רעהו חיים בלעו ויפרדו איש מעל אחיו. לכן אמר דנוח לו לפרוח בלי התיישבות אלא בטלטול וצער ולהיות נפרדים זה מזה כצפרים עפות [יפ"ע]:

ואין הלשון הזה ממוקשי עם אלא לפרוח. וס"ל שהמ"ם ממלוך הוא מ"ם היתרון. שיותר ראוי מוקשי עם שהעם יעופו תחת השמים כעופות אשר בהם פח יקוש. יותר משישלוט אדם חנף:

התפול כו' ר"ל דילפינן בגז"ש. מה מוקש דהתם בענין עופפות צפור מיירי. אף מוקש דהכא נמי כן:

רבנין אמרי כו' הם מפרשים מה שעמדו עליהם נשיאים שאינם הגונים שהיו משתעבדים בהם היה מפני המוקש שבקשו שלא לשם שמים שהנשיא ישפוט ויוכיח אותם ויהיה מוראו עליהם לשמור דרך ה'. ועי' ברד"ק ש"א ח' פסוק ה':

זוכה להיות כיוצא בו. כלו' שנקרא איש אלהי. וע"ד שאחז"ל עתידים צדיקים שיקראו בשם הקב"ה ואפשר שהכוונה בזה שיהיו במדרגה ותגזר אומר ויקם לך:

נתחייב להיות כיוצא בה. כלו' שיכלה ויפסד באין תקומה כמקור הרע הנפסד ונשחת:

פרוסטיא בל"י שררה [מוסף]. חכמות שרותיה ת"י חכמות פריסתיותה. והמעריך כתב שלשון לעז הוא. ופי' כחו וגבורתו: