עץ יוסף על דברים רבה ה:י

אלו הן למנות להן מלך ולמחות זכרו ש"ע. כצ"ל לפי דעתי. שהרי כן היה שמתחלה מינו להם מלך שאול. ואח"כ היה מלחמת עמלק:

שהיו ביניהם דלטורין הולכי רכיל. וע"י לשון הרע מסלק השכינה. ובנין הבית הוא הכנה להשראת השכינה. וענין סילוק השכינה הוא ח"ו הסרת השגחה העליונה מבני אדם:

לפיכך היו נופלין במלחמה. מפני שהמלשינות היה אומנתו של נחש. והנחש הביא להט החרב המתהפכת לעולם:

סלק את השכינה לרקיע. ומה שנא' על כל הארץ כבודך ה"ק אף בסלקך שכינתך לרקיע כבודך נודע על כל הארץ [יפ"מ]:

לש"ה לשון שלישי שדרכם היה לקרוא ללש"ה שלישי:

שאלו לנחש הוא דרך מליצה. כי אם היה יכול להשיב היה משיב ככה על טבעו:

שפרצתי גדרו של עולם. שאלמלא שהחטיא את אדם לא היו מתים:

ולשונך שוחה בירושלמי פ"ק דפיאה וברבה חקת גרסו שותת. ופירושו גורר חוץ לפיו:

משיח מדבר:

אמר להן מן האילן כו'. אמר להן לאו דוקא שהרי לא דיבר אלא עם חוה:

מן האילן הזה כו'. עי' ב"ר שם נתבאר:

מה אתה נהנה שאתה נושך. דארי דורס ואוכל וזאב טורף ואוכל:

למה אין אתם כו'. כלו' הלא גם בבני אדם ימצא מדה רעה לאהוב לדבר מה שאין הנאה לו מאומה:

שעומד ברומי והורג בסוריא. שאומר לשון הרע על מי שעומד בסוריא ועל ידי זה נהרג. ולכן נבראתי להנקם מבעלי לש"ה. לשלם להם מדה כנגד מדה: