עץ יוסף על דברים רבה ה:טו

שנאמר נותן נשמה לעם עליה. לכל העמים אשר על פני האדמה:

שהיה יושב ודורש כו'. עי' בהמקומות שציינתי ביד יוסף:

ליצן רשע:

בכך וכך לשון שבועה כן וכן יהיה לי שלא תכנס כו':

מתפסק עשה עצמו חולה [מת"כ]:

מי יודע ללחוש עין. פי' בקי ללחוש על העין שכואב לי. וכשהיו מלחשים היו צריכין לירוק על העין:

כדי להטיל שלום שמזה יודע אם זנתה:

שאמר הכתוב דברים של בדאי ליתן שלום בין יוסף כו'. שהכתוב לא היה כותב השקר שלהם אם לא היה מותר לשנות מפני בקשת השלום:

בדאי מלשון [מ"א י"ב] בחדש אשר בדא מלבו. ופרש"י לשון כזב:

ואין אנו מוצאין שצוה יעקב אבינו. משום שלא נחשד יוסף בעיניו:

לציון העיר החביבה עליו מאד ומבקש שלום לה. א"כ השלום הוא ענין גדול:

לקרובים ולרחוקים כדדרשו חז"ל לקרובים זה צדיק ולרחוקי' שנתרחקו ואח"כ עשו תשובה. וע"י מדת השלום מקרבם ה' כי מדת השלום גדול מאד:

לרשעים וא"כ סי' כי העדרה הוא רע מאד. ואם כן קיומה הוא ענין גדול מאד:

לפנחס בשכרו וא"כ אות הוא כי ענין גדול הוא:

לא מצא כלי כו' אלא השלום. כי היא מדה שכל מדות העליונות כלולות בה:

ה' עוז לעמו יתן כו'. עוז תעצומו' בהצלחתו אשר לא תנתק יתן לעמו. ולכן יתברך את עמו בכלי המחזיק ברכה והוא השלום: