עץ יוסף על דברים רבה ד:ח

שיצאו לעסק כו'. פי' שיצאו לגבות צדקה להספקת החכמים:

לחולתא של אנטוכיא פי' לסביבות של עיר אנטוכיא:

עמלי תורה המיגעין בתורה:

עד שרבותינו כשהיו רבותינו כו':

חייך לשון שבועה דרך ברכה:

העמידנו עם אבא יודן הוליך אותנו אל אבא יודן שרצוננו לראות אותו ולשאול בשלומו הטוב:

ומי יכול כו' לעמוד עמו. עם המלך טוב ונוח יותר בנקל לעמוד. מה שאי אפשר עמו:

ראש פרק בפנקס כתבו אותו תחלה לפני גדולים ממנו. כי המעט שנתן הוא יותר גדול מהרבה שנתנו אחרים שנתן מהמעט שנשאר לפניו. ודרשו שע"י הנתינה הרחיב לו ה' ונתעשר יותר עד שאמרו שלמלך נוח יותר להתראות מלפניו:

ליטרא של זהב כו' וקרא עליו כו'. לומא שכשם שנתקיים בו סוף הפסוק בישיבתו אצל הגדולים. כן יתקיים ראשו בהמשך הזמן [יפ"מ]:

ולא שהיה רמאי ח"ו. כלשון רמאי ונבל:

רמאי במצות כלו' ערום במצות צדקה:

שהיה הקהל פוסק כו'. רמאותיה היה שהיה מבקש להרבות מתנתו. ומתחלה עשה עצמו כאילו אינו רוצה לפסוק עמהם. והיו הקהל מרבים לפסוק בחשבם שאין זה נותן עמהם ונמצא מרבה גם הוא. ועי' מ"ש בויק"ר פ"ה סי' ד':

ממקומו היכן שכתוב בתורה מצות הצדקה:

ואח"כ כי ירחיב וכי מה ענין זה לזה. אלא אמר הקב"ה לפי מתנותיך מרחיבין לך. כן אי' בויק"ר פ' הנ"ל: