עץ יוסף על דברים רבה ב:כו

מהו בכסף מהו שאמר בכסף לא ישבע הלא כל מאוויי עוה"ז כן שכל מה שאוהבן ומחמדן לא ישבע מהם וחפץ עוד יותר ויותר:

ואינו מעמיד תלמידים. מפרש מי שאוהב בהמון שלומד תורה הרבה. לא תבואה לא העמיד תלמידים שחשובים זרע ותבואה נשאר אחריו כדדרשינן לעיל בב"ר פ' ס"א בבקר זרע זרעך בתלמידים:

גם זה הבל שלא יהיה מי שיאמר דבר הלכה בשמו ולא יהיו שפתותיו דובבות בקבר. שכל מי שאומרים דבר הלכה בשמו שפתותיו דובבות בקר והרי הוא כאילו חי בשני עולמים ביחד. וכמו שבקש דוד המלך ע"ה אגורה באהלך עולמים היינו שבקש שיאמרו הלכה בשמו ויהיו שפתותיו נעות בקבר. ויהיה כמו שחי בשני עולמים. ועוד שכיון שאינו חפץ ללמדה להזולת זה אות שאינו חפץ להשלים רק נפשו לא זולת. ובאמת גם נפשו לא משלים. שיצירת האדם הוא על תנאי זה שישלים גם נפשות אחרים כמו שאמר התנא אם למדת תורה הרבה אל תחזיק טובה לעצמך [ולא תרצה ללמד לאחרים. אל תעשה כן] כי לכך נוצרת שתשפיע מטובתך גם לאחרים, וכמו שפי' המדרש שמואל:

ואינו מלמד קשה הא היינו זה דקאמר לעיל בסמוך ואינו מעמיד תלמידים. ואפשר דהעמדת תלמידים פירושו שיקבלו מתורת רבם כמו יהושע שהיה תלמיד קבוע ומשה מסר תורתו ליהושע כמערה מכלי אל כלי. וכשאמר יהושע תורה ברבים היה כאלו משה חי ואומר תורה. שידעו הכל שזו תורתו של משה. ובא רב אחא ואמר שדי כשמלמד לאחרים אפי' אינם תלמידים קבועים. אא"כ כשאינו מלמד כלל לאחרים אז הוא הבל:

אני יושב בטל מלעסוק בצרכי הבית:

אעפ"י שאמר לו הקב"ה כי לא תעבור את הירדן הזה אמר משה כו'. הנה לקמן סוף סי' י"ט אי' אמר הקב"ה למשה חייך יפה הן מדברין לך ותפרוש להן ערי מקלט. וע' עוד סוף סי' כ' מה שכתבתי בשם הילקוט שה' צוה לו שיפריש ערי מקלט. וא"כ מה רבותיה דמשה שאמר מצוה באה לידי אקיימנה כיון שא"ל הקב"ה כך. וי"ל דמ"מ כיון שהיה יודע משה ששלש שבעבר הירדן אינן קולטות עד שנבחרו שלש שבארץ כנען. לא היה צריך להפריש להם ערי המקלט מיד כשא"ל הקב"ה. אבל אמר משה מצוה הבאה לידי אקיימנה אותה מיד. וז"ש המדרש מיד אז יבדיל משה: